עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
העולם מתקדם היום בקצב כלכך מהיר עד שאפילו הטווח הקצר נראה קצת ארוך. בעבר היה למערכות הכלכליות והחברתיות זמן להתייצב אחרי שינויים משמעותיים שיצרו אי רציפות באופן בו התנהלנו. ארגונים ואנשים למדו איך לעשות שימוש בטכנולוגיות החדשות, לרתום את היכולות שלהן ולהתאים את הפעילות למה שעד לא מזמן לא היה אפשרי. חדשנות כמו מנועי קיטור, חשמל, הטלפון, תעופה, שינוי פני תעשיות וילדו חדשות, והמערכות הכלכליות והחברתיות ידעו לחזור לשיווי משקל בעולם שעשה בהן שימוש. אבל בסיס השינויים היום, בעולמות המחשוב, הענן, התקשורת, כל אלה לא מאפשרים לנו את הזמן להתייצב מחדש והם ממשיכים לשנות את העולם בקצבים הולכים וגוברים. וכתוצאה מכך, גם התהליכים החברתיים והעסקים לא יציבים וכולנו חיים שתחושה שאנחנו כל הזמן מנסים להשיג את היכולות החדשות. אחת התופעות המעניינות הנובעות מהתהליך הזה היא השינוי באופן בו אנחנו מתייחסים למידע ולידע. הטור של היום בוחן מאיפה מגיע הערך שלנו בעולם שבו כל ידע עומד לרשותכם אם רק תרצו.
בעולם הישן, היציב יחסית, ישב הערך בצבר הידע. אם ידעת משהו בעל ערך שאחרים לא יכלו לדעת או להגיע אליו, היה לך משהו בעל ערך ביד. כל מה שהיית צריך זה להגן על הידע הזה ולספק מוצרים או שירותים המבוססים על הידע שרק לך יש. תחשבו למשל על הנוסחה של קוקה קולה או פטנטים של תרופות. בעולם הזה כולנו היינו מכוונים לאגור ולהגן על המידע ולהוציא ממנו כמה שיותר ערך. זה נכון לארגונים אבל לא פחות לאנשים וקריירות. תזכרו במסלול החינוך וההכשרה שעברתם. מה לימדו אותנו? חומר, תוכן, ידע. בבית הספר ואפילו באקדמיה, היה תפקידו של המורה להקנות לנו ידע, לפתוח לנו שערים אל תוך עולמות. ואנחנו היינו בטוחים שעם כניסתנו אל עולם עבודה נעשה שימוש ביכולות ובידע שלמדנו במהלך שנות הקריירה הארוכות. האמנו שרכשנו מקצוע או לפחות התמחות, יכולת, משהו בעל ערך. וכן, אנחנו יודעים שנוסיף על הידע תוך כדי שנות העבודה, אבל הבסיס הוא שנוכל לבנות על מאגרי הידע שרכשנו כשעברנו את מערכת ההכשרה ולצמוח משם.
ואז השתנה העולם שסביבנו ואנחנו גילינו שחלקים הולכים וגדלים במאגרי הידע שלנו כבר לא רלוונטיים, מוחלפים על ידי טכנולוגיה שעושה אותם טוב יותר או פשוט לא מותאמים לעולם החדש. על פי ג'ון הייגל, אנחנו במרכזה של תזוזה גדולה, שהוא קורא לה The Big Shift. בעולם שאין בו שיווי משקל והוא כל הזמן בתנועה, הערך עובר ממאגרי ידע לזרימת ידע. זה די פשוט, אם השינויים מהירים, הרי שאיתם מגיעה ירידה בערך מצבורי הידע. תסתכלו מה קרה למחזור חיי מוצרים, שירותים, אפילו חדשנות. איך עברנו למשל מתקליטים, לדיסקים, להורדת שירים והיום אנחנו פשוט מזרימים אותם ישירות מהרשת על פי דרישה. איך עברנו מאנציקלופדיות כבדות שהוציאו מידי עשור כרך עדכונים לחיפוש ערכים בויקיפדיה שמתעדכנת כל הזמן. ואנחנו מגלים שהמודל הזה, של בניית מאגרי ידע שיתנו לנו ערך, הן במישור האישי והן במישור הארגוני, המודל הזה כבר לא תמיד תקף, הידע שלנו מתיישן במהירות ומקור הערך משתנה. בכדי להצליח היום, אנחנו צריכים כל הזמן לעדכן את מצבורי הידע שלנו וזה דורש מאיתנו להתחבר באופן רציף לזרימת הידע החדשה. כי בעולם החדש, במקום ערך שנובע מזה שאתם יודעים משהו, הערך שלכם לאורך זמן נובע מזה שאתם מחוברים כל הזמן למה שצריך לדעת עכשיו.
בספרו Thank you for being late, משווה תומס פרידמן את הסיפור הזה לתפקיד הנהרות של פעם. אם בעבר בנה האדם את הערים והמפעלים על נהרות כמו האמזון, שאם ישבת עליו הוא סיפק לך ניידות, מזון, גישה, מיקום אסטרטגי, הרי שגם היום אנחנו רוצים להושיב את הפעילות שלנו על נהרות המידע, כמו הענן של אמזון, המחבר ביננו לבין זרימת המידע האינסופי.
ההשלכות כאן מרחיקות לכת על כולנו החל ממערכת החינוך, דרך הכשרה והשכלה, ניהול קריירה ולא פחות מכך ניהול הערך בארגונים והאופן בו הם פועלים. במישור האישי, בעולם כזה, אנחנו צריכים לדעת איפה נמצא הידע, איך מחפשים אותו, איך בוררים עיקר מטפל, עובדות מדעות, ואיך מתעדכנים באופן שוטף במקומות שצריך. וזה לא כלכך פשוט בגלל כמה סיבות. קודם כל ידע בעל ערך ייחודי לא זורם כלכך בקלות. במיוחד ידע מהסוג שהייגל מגדיר tacit knowledge, שהוא יותר מרומז, יכולות, כלים. זה כמו ההבדל בין לקרוא על ניתוח מוח לבין היכולת לבצע אותו. בספר יש את הידע, הפירוט, המהלכים. אבל זה לא דומה לידע שיש בידי מי שעבר מעבר לספר וצבר ניסיון דרך תצפיות, התנסות, למידה מכישלון. ידע מסוג זה דורש לרוב יותר מגישה לידע הגולמי, הוא דורש רשת, יחסים, אמון. ובתקופות של שינויים מהירים, ידע מהסוג הזה הופך להיות במיוחד בעל ערך, שכן הוא יהיה הכי חדש, הכי מתאים לסביבה המשתנה. וזה מוביל אותנו לאתגר הנוסף שיש לזרימת הידע והוא העובדה שאי אפשר רק לקחת ממנו. כדי לקבל, צריך גם לתרום כי מי שמשתף בידע מצפה לנהל מערכת יחסי גומלין עם מי שמקבל את הידע הזה וביחד לייצר ערך על ידי זרימת ידע משמעותית. בעולם החדש, מידע זורם בין אלה שמשתפים אחד את השני ואם אתה אוגר ולא משתף, לא ישתפו אותך. ידע אגב זה לא לעשות שיתוף ברשתות למידע של מישהו אחר אלא להוסיף ערך משלך, נקודת מבט, זווית חדשה, משהו שמישהו אחר יכול לעשות בו שימוש.
גם בארגונים אי אפשר להתחמק מהשינוי הזה. בארגון הישן אנחנו מתייחסים לידע כאל מטבע או מקור כוח, כזה שנשמר בקפידה ותוקשר רק לשכבות המתאימות. בספרם של אריק שמידט ויונתן רוזנברג How Google Works מופיעה פסקה משעשעת שמתארת היטב את האופן שבו מתנהלת היום זרימת המידע בארגון. תדמיינו בניין בן 20 קומות, אתם נניח בקומה העשירית, עומדים במרפסת. מספר האנשים בכל קומה יורד ככל שהקומה גבוהה יותר. האדם בקומה מעליכם הוא מי שאתם מכנים "הבוס" והוא קורא לכם מלמעלה וזורק אליכם מספר מסמכים. אתם קוראים אותם, בוחרים מהם כמה דפים וזורקים אותם מהמרפסת אל מי שנמצא בקומה התשיעית מתחתיכם. והם בתורם מסמנים כמה פסקאות בדפים שקיבלו ומורידים לקומה שלמטה. התיאור הזה מתאר זרימת מידע של העולם הישן, בו מידע היה מטבע הנאגר בראש הפירמידה ומחולק במשורה רק עד כמה שהכרחי בכדי שהעובדים יוכלו לעשות את עבודתם. היום, טוב יעשה ארגון אם יעמיד לרשות העובדים שלו את כל המידע ויוודא שהם יודעים מה הוא מנסה להשיג. ומשם, רק צריך לתת להם לעשות את מה שהם יודעים, את מה שבשבילו גייסתם אותם.
ולא, זה לא אומר שאין דבר כזה מידע שהוא לא חופשי. ברור שחייבים להבין איפה מתחברים, עם מי וכמה. בספרם The Power of Pull: How Small Moves, Smartly Made, Set Big Things in Motion, הייגל יחד עם שותפיו ג'ון בראון ולנג דייודסון מציגים כמה אפשרויות לניהול זרימת המידע בעולם של היום. לראשונה הם קוראים "מדרגות האמון", שם אנחנו מתחילים בכך שאנו משתפים במידע בעל ערך יחסית קטן בכדי ללמוד מי מספק מידע בעל ערך בתמורה. וככל שחלופת המידע מתפתחת, אנחנו בונים בטחון ואמון מול שותפים מסויימים שאיתם אנחנו יודעים אפשר להחליף מידע באופן שיעדכן את מאגרי המידע שלנו. בשלב הזה אנחנו כבר משתפים במידע בעל ערך גבוה יותר. תחשבו על הפעילות שמתרחשת בקבוצות ברשתות החברתיות, שם אתם קודם כל בודקים את ערך המידע שמועבר ואם אתם מרגישים שהוא עונה על הצרכים שלכם, אתם בוחרים להצטרף לשיח ולהוסיף משלכם. ואם אין בו ערך, סביר שתפרשו.
דרך אחרת ליצירת זרימת מידע היא חבירה לרשתות יצירת ערך שם יושבים אנשים בעלי מוניטין, כזה שמקטין את הסיכום ומגביר את הפוטנציאל הנובע מהשיתוף בידע. אלה יכולים להיות פורומים מקצועיים או ערוצי מידע המנוהלים על ידי אנשים בעלי מוניטין בתחומם. ואי אפשר להתעלם מהתפקיד של נוכחות פיזית בזרימת המידע. מרכזי חדשנות כמו שיש בארץ, בעמק הסיליקון, בבנגלור שבהודו, בשנזן שבסין, מרכזים כאלה מרמזים על הערך שיש מזרימת המידע במפגשי פנים אל פנים והקשרים הבין אישיים, הכנסים המקצועיים, מפגשי ה meetup.
כי בלי קשר לכל מה שאתם יודעים היום, חשוב שתשאלו את עצמכם איפה יהיה הערך של הידע מחר? כי בעידן הזה אנחנו חייבים לדעת לזהות איפה להיות, במה להחזיק, מה לשחרר ואיפה הידע שלנו ממוקם בתוך העולם המשתנה סביבנו.
