Home»מדיניות»קודם תביאו עובדים, אחר כך עבודה: תפקידן של ערים בהנעת חדשנות

קודם תביאו עובדים, אחר כך עבודה: תפקידן של ערים בהנעת חדשנות

אחרי הגל הראשון של האינטרנט, שהנגיש את המידע, והשני, שיצר את כלכלת הענן, הגל השלישי מחבר את הפוטנציאל של הפעילות האנושית והופך להיות מערכת עצבית אלקטרונית בחיי היומיום שלנו. התהליך הזה הוא קרקע פורייה לצמיחה של עבודה דווקא באזורים מרוחקים

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

המכרז של אמזון לבניית מטה משרדים חדש הוא דוגמה לחשיבות המיתוג של ערים, גם בפריפריה, במשיכת כוח עבודה

הוא מתראיין לסטארט-אפים, מספרת לי אמא שלו. הוא מחפש אותם ברדיוס מסוים בתל אביב, כדי שלא יצטרך להחזיק רכב. דווקא יש אחד מעניין מהצד השני של האיילון אבל המיקום לא נראה לו, לא מאפשר לו ללכת ברגל לעבודה. השיחה הזו התקיימה באמת ושלחה אותי לבדוק למה בעצם, בעולם שבו עבודה היא כבר לא מקום, בעידן שבו אנשים יכולים לחבור בעצם בכל מקום לעשייה חדשנית, למה הם עושים את זה באזור שבו שכר הדירה גבוה במיוחד? מה יש בהם, באזורים האלה, שמקדם את הפעילות היזמית התוססת? הטור של היום בוחן את התפקיד של העיר בעולם העבודה החדש.

בעבר כדי לייצר מקומות עבודה הפנו קובעי מדיניות מבט אל חברות גדולות, נתנו להם הטבות כדי לשכנע אותם להגיע לאזורים גיאוגרפיים כאלה ואחרים, מתוך מחשבה שמקומות העבודה יביאו איתם פעילות עסקית ואנשים. אבל עם השינוי בעולם העבודה משהו משתנה גם במודל הזה ובמקום לייצר פעילות עסקית על ידי הבאה של ארגונים, בעולם העבודה של היום מה שיביא לערים מקומות עבודה הם דווקא המותג של העיר. ערים ימשכו כח אדם יצרני בכך שיבנו על חוזקים ייחודיים ויספקו סביבה פורייה לעסקים וחדשנות. זו נקודת מבט הפוכה לזו שהורגלנו בה, במקום למשוך מעסיקים ולקוות שהעובדים יבואו בעקבותיהם צריך למשוך דווקא את העובדים שייצרו מאגר עבודה ולשלב אותם עם תשתיות כאלה שיביאו את הפעילות היזמית ואחריה גם את המעסיקים.

קחו למשל את הדוגמא של אמזון, שיצאה בספטמבר האחרון למכרז להקמה של אתר ראשי שני לחברה, מה שזכה לכינוי HQ2 ועשה הרבה גלים ברחבי ארה"ב מתוך הבנה מה עושים 5 מיליארד דולר השקעה וכ 50,000 משרות לכלכלה מקומית. אמזון קיבלה 238 הצעות למכרז ובחרה בינתיים את 20 המועמדים הסופיים. אמזון ביקשה מהמועמדים לכלול בהצעות פרטים על כח האדם באזור כמו גם נתונים על תחבורה, פשיעה ופנאי. אד גלזר, פרופ' לכלכלה מהרווארד וחוקר ערים, מסביר שהמכרז של אמזון גרם לערים לחשוב איך לשפר את איכות החיים של התושבים שלהם. בספרו Triumph of the City הוא טוען שהעולם אינו שטוח, הוא סלול, שכן התנועה של האדם כיום היא בכיוון הערים ומחצית מהאנושות כבר גרה במקומות הסלולים. לטענתו זו מגמה חיובית שכן הערים מעצימות את החוזקים שלנו, הן מעוררות חדשנות בכך שהן מזמנות לנו מפגשי פנים אל פנים, מושכות יכולות ומחדדות תחרות ומאפשרות שיפור מצב חברתי וכלכלי. לדעתו, ככל שהעיר צפופה יותר כך יותר טוב שכן החיכוך של כמות אנשים גדולה הופך אותם ליותר יצירתיים.

גם על פי קרן קאופמן, בדוח שמודד את המערכת הסביבתית הדרושה לפעילות יזמית, מסמנים את הצפיפות כאחד מארבעה אינדיקטורים לפעילות יזמית עירונית ביחד עם מה שהם מגדירים מדדי נזילות, חיבוריות וגיוון. מדד הצפיפות מניח שבבסיס הפעילות הכלכלית של יזמות נמצאים היזמים עצמם ולכן רוצים לבחון כמה יזמים יש בעיר על ידי מדידה של כמות החברות צעירות ביחס לאוכלוסייה וכמות המועסקים בהן. מדד הנזילות מתייחסת ליכולת של היזמים לפעול בעיר, לנגישות של המשאבים הנדרשים כולל משאבי אנשים, יעוץ, הון, לקוחות. מדד החיבוריות מתייחס לצורך של פעילות יזמית לחיות בסביבה של רשתות עם פעילויות אחרות, לאפשר התפתחות וצמיחה לרמות עשייה גדולות יותר. ומדד הגיוון מתייחס לצורך במגוון תעשיות, שירותים, אנשים. הרעיון הוא שלערים או אזורים גיאוגרפיים יש יכולת להשפיע על המערכת הסביבתית כדי לתמוך בפעילות הכלכלית החדשה. וגם להיפך. בשביל זה צריך מדיניות, לדעת מה מנסים לעודד. אפשר להגדיל את מספר היזמויות ובכך את מקומות העבודה והמשרות, או לכוון לסוג מסוים של פעילויות בכך שנותנים מערכות תמיכה מותאמות למשל לתעשיות בתחום הרפואה או חקלאות, או לסוג אוכלוסייה כמו יזמים מבוגרים או על פי מגדר או קבוצת אוכלוסייה.

ההבנה הזו, איך הכלכלה החדשה פועלת, יכולה לשנות את מאזן הכוחות בין הרובד המדיני לרובד המקומי ולאפשר לערים לפעול מבלי להיות תלויות בהחלטות מרכזיות, באופן כזה שיוכלו לעצב את העתיד שלהם דרך מדיניות נכונה. כי פעילות כלכלית מהסוג החדש, של סטרטאפים ויזמויות קטנות, מתאפיינת בתנועה, גמישות ורישות ועיר יכולה לבחור להעצים פעילות כזו ולהגדיל בכך את כח המשיכה שלה עבור יזמים, אנשים שרוצים לעבוד בסביבה יזמית, הון, יועצים ושאר מרכיבי הפעילות הכלכלית החדשה. במיוחד כשרוצים לפתח אזורים מרוחקים ממה שמוגדר המרכז צריך להבין שאנשים יעברו לעבוד באזור גאוגרפי מרוחק רק אם ידעו שאם משהו לא יסתדר, יש באותו אזור עוד פעילות שהם יכולים לעבור אליה. לכן חשוב כלכך להסתכל מחדש על התשתית המקומית, העירונית, בעיניים של עולם העבודה החדש, מתוך הבנה שיצירת מסה קריטית של הזדמנויות מעניינות תביא אתה יכולות ואנשים וההון שזורם בעקבותיהם.

הגל השלישי של האינטרנט

הדיון שיצר תהליך הבחירה שאמזון מנהלת לאתר השני שלה הגביר את השיח על תפקידן של הערים ליצור סביבה מאפשרת. כל ה 20 שהגיעו לשלב הזה של המרוץ הן ערים גדולות, משכילות ועשירות. זו שאלה מעניינת במישור המדיני, האם זה נכון לנו לרכז את כל הפעילות הכלכלית במספר מצומצם של מקומות, מה שמרחיב את הפערים ומעלה את יוקר המחייה. או שאולי היה עדיף לנצל את העובדה שעבודה היא כבר לא מקום ולהביא את העבודה אל האנשים. זה לא כלכך פשוט, כי גם בעולם שבו עבודה היא לא מקום, הפעילות הכלכלית היזמית דורשת אקו-סיסטם, מערכת סביבתית ענפה. בשנות ה 90 בארה"ב למשל צמחו כחצי מהארגונים החדשים בכ 125 אזורים מוניציפליים אבל בשנת 2010 המספר הזה כבר הצטמצם ל 20 אזורים. המשמעות של הנתון הזה שההזדמנות מתרחקת מרוב המקומות שבהם גרים אנשים ומוגבלת רק למי שגר ב"מקום הנכון". את אותה תופעה רואים בארה"ב גם כשמסתכלים על מפת ההון, זה שמשקיע ארגונים החדשים. כשלושת רבעים מההון שמימן חברות סטרטאפ הלך למסדרון בוסטון-ניו יורק-וושינגטון ועמק הסיליקון, מה שהשאיר 47 מתוך 50 מדינות להילחם על רבע מהעוגה. במצב כזה, אם פעילות עסקית רבה נוצרת על ידי סטרטאפים, הרי שמפת הכסף מסמנת את מפת העסקים ואין פלא שמקומות שבהם אין הון יישארו מאחור.

בשביל לטפל בתופעה הזו הקים סטיב קייס, מי שהיה פעם יו"ר של AOL, את הקרן Revolution שמטרתה להשקיע דווקא מחוץ לעמק הסיליקון וקורא לקמפיין "עלייתם של כל השאר" (the Rise of the Rest). הרעיון כאן שהצלחה של סטרטאפים תפיץ עוד חדשנות, צמיחה והזדמנויות עבודה באזורים חדשים שכן הפעילות הזו מתאפיינת בחיבורים ורשתות. אנחנו מכירים את הכותרות על התעשייה שסוגרת שעריה. על פי החשיבה הזו, במקום למקד את הפוקוס אך ורק בתעשיינים שיחזרו לפעול, כדאי לחשוב מחדש על עולם העבודה ולהבין שאפשר למשוך סוג מסוים של אנשים למקום שיניעו את החדשנות. אבל זה לא נגמר כאן. כי החדשנות הזו, ברגע שמניעים אותה, מאפשרת עולמות חדשים עבור אנשי המקום, גם אלה שמחוץ למעגל הסטרטאפים. קייס קורא לזה הגל השלישי של האינטרנט, אחרי הגל הראשון שהנגיש את המידע והשני שיצר את הכלכלה שבענן. הגל השלישי, שאנו עכשיו בתחילתו, מחבר את הפוטנציאל כמעט לכל הפעילות האנושית והופך להיות סוג של מערכת עצבית אלקטרונית בחיי היום יום שלנו. התהליך הזה הוא קרקע פורייה לצמיחה של עבודה דווקא באזורים המרוחקים, שם נמצאות רבות מההזדמנויות שמזמן הענן. זו ההזדמנות לחבר את ההזדמנויות החדשות שהאינטרנט מאפשר עם חינוך, בריאות, תחבורה, מזון, חקלאות. וכאן, טמונה ההזדמנות עבור אלו שלא גרים ועובדים במרכז. כי דווקא להם הניסיון וההבנה הנדרשים להגדיר מחדש איך אפשר לעשות את כל היום יום שלנו באמצעות האפשרויות שהאינטרנט והדיגיטציה פותחת עבורנו, הבנה שמצויה דווקא במקומות המרוחקים, אלה שמחוץ למרכז העשייה, אצל מי שנאלץ להתמודד עם האתגרים שהמיקום הזה מזמן. כי דווקא במקומות שבהם החינוך, הבריאות, השירותים הם לא הכי טובים שיש, דווקא שם צריך למצוא דרכים חדשות לתת את המענה.

בארץ יש מספר יזמים לא גדול שמתעקש לנסות ולהקים מרכזי פעילות עסקית מחוץ לערים המרכזיות. משה פורת למשל בונה כבר כמה שנים מרחבי עבודה בדגש על ערים שהוא מגדיר המעגל השני. עד היום הוא הקים תחת המותג MESH כבר 3 כאלה במודיעין, רחובות ועפולה דווקא מתוך המחשבה שצריך להביא את העבודה אל האנשים, שכדאי להוזיל את העלויות, להצמיח פעילות במקומות שלא יחייבו אותנו לנסוע בכבישים ולשלם שכ"ד גבוה. החזון של משה דומה לחזון של The rise of the Rest, להצליח ולבנות אקו-סיסטם עבור יזמים בערים מהמעגל השני, כדי להוות אלטרנטיבה לתל אביב. הפעילות הזו דורשת יותר ממשרדים, היא דורשת מסה קריטית, נוכחות של הון, יעוץ, מגוון עסקים, פעילות כלכלית, מערך שלם. במילים אחרות, היא דורשת חזון והובלה של המנהיגות העירונית. ההזדמנות כאן עצומה עבור מי שירים את הכפפה הזו, עבור ערים שיחשבו מחדש על המיתוג שלהן לעולם העבודה העתידי ויספקו בית לא רק לישון אלא גם לעבוד, ליזום, לצמוח.

לינק לטור בגלובס ב 07.02.2018