Home»חיפוש עבודה»מחזורי החיים המשתנים של הקריירה

מחזורי החיים המשתנים של הקריירה

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

ההבנה שבעידן הנוכחי כמה קריירות יכולות להסתיים ולהתחיל לפני הפרישה תקל עליכם לעשות את השינוי

השבוע פגשתי את כל מחזור חיי הקריירה. את השנים הראשונות בדמות עובד צעיר בתחילת דרכו שמנסה להבין איך הוא יותר מבורג במערכת, איך ישפיע, איך ידעו מה הוא יכול לעשות? את תקופת הצמיחה בדמות העובד שרואה כבר את כל שהוא יכול לעשות וגם את זו שכבר הגיע לשלב שבו אנחנו מתחילים לשאול שאלות, במקרה שלה זה קרה כשהארגון נרכש והתמסד והיא מתחילה להרגיש אי נוחות בתפקיד ובודקת אם זה שלב התפתחותי לתפקיד שגדל או התרחקות מארגון שהוא כבר לא מה שהיה. ופגשתי גם את המנכ"ל הפורש שמבין שמשהו משתנה, מסתיים ומתחיל מחדש ומנסה למצוא את דרכו בשלב החדש בחיים. כמו בתחומים אחרים גם לקריירה יש מחזור חיים, בעצם מחזורי חיים, דפוסים שהם טבעיים ובלתי נמנעים. גם אם נדמה לנו שאנחנו הולכים בשביל יחסית סלול וברור, יגיע היום בו נפגוש את עיקול הדרך שמאחוריו יש שינוי. בעולם העבודה החדש העיקולים האלה עוד יותר תכופים. אם פעם שייטנו בקריירה, במקצוע, בארגון שנים ארוכות, היום הקריירה מתאפיינת ביכולת לשלב עיסוקים וצורות העסקה שונות וממילא קצב השתנות המקצועות והתעשיות מבטיח שמחזור חיי הקריירה מתקצר ואנחנו צריכים להתמודד עם המעברים האלה הרבה לפני אמצע החיים. מחזורי הקריירה קצרים יותר ומהירים יותר משהיו בעבר ויתכנו אפילו כמה קריירות שרצות במקביל. הטור של היום מתבונן בשלבים השונים במחזור חיי הקריירה.

התאוריות ששלטו במחזור חיי הקריירה בעשורים האחרונים דיברו על שלבים שחופפים פחות או יותר שלבי חיים. בשנות ה 50 טבעו חוקרים כמו אלי גינצבר ודונלד סופר תאוריות על שלבי התפתחות הקריירה החל משלב הפנטזיה בילדות, דרך תהליכי ההתנסות המעצבים ועד שלבי המציאות. הרעיון היה שהקריירה עוברת כמה שלבים במהלך מחזור חיים. היא מתחילה בשלב של צמיחה, שמאופיין בהתפתחות של מודעות, גישות, צרכים ותפיסות לגבי עולם העבודה. אחריו מגיע שלב החקר, זה שבו אנחנו מנסים דברים ומפתחים יכולות ועמדות. ואז אנחנו עוברים לשלב שבו אנחנו מתמסדים דרך העמקת יכולות, בניית רשת, מומחיות אפילו מותג ושם. הניסיון מקנה לנו בטחון וגם יציבות ומוביל אותנו לשלב הבא, שבו אנחנו מתחזקים את מה שהשגנו, את המעמד שלנו, ההשפעה שלנו, השם שבנינו. ורק בסוף מגיע שלב הירידה, זה שלוקח אותנו לסוף הקריירה, לפרישה.

וכאן בדיוק טמונה הבעיה. כי מחזור כזה של קריירה על פני מחזור חיים מניח שעד לשלב הירידה אנחנו או בעליה או ביציבות. זה בדיוק הקושי של מי שמאחוריו כבר 20 שנות קריירה, שכן זה הדור שיצא לדרך בהבנה שכמו ההורים לפניו, גם הקריירה שלו תתפתח דרך רכישת מקצוע, התברגות בתפקיד וארגון, התפתחות וקידום על ציר יחסית מוכר עד לפרישה. בינתיים העולם השתנה סביבנו והיום כבר אין דבר כזה קריירה אחת לכל החיים ואי אפשר להניח שהשלבים האלה חופפים למחזור החיים ואי אפשר להניח ששלב הירידה קורה רק לקראת פרישה. הבעיה היא שבשנים בהן אנחנו צומחים, מתמסדים ומתחזקים אנחנו חושבים שהמסלול יציב ויימשך לנצח, או לפחות אל מעבר לאופק. אנחנו מתרכזים במסלול הזה שעליו אנחנו צועדים, במקצוע, בתפקיד, בארגון. משקיעים בו את כל תשומת הלב וההתפתחות ואז מופתעים לגלות יום אחד שמשהו השתנה ואולי מוקדם מהצפוי.

זה יכול להיות בגלל שמשהו זז בארגון ונפתח פער בין הרצונות והיכולות שלנו לבין מה שקורה מסביב. זה יכול להיות שמשהו זז בנו ואנחנו צריכים לעשות עוד משהו או משהו אחר. זה יכול להיות שמשהו זז במקצוע שלנו, שהטכנולוגיה החליפה כלכך הרבה ממנו שאין לנו באמת מקצוע, או שהיא פתחה הזדמנויות שאנחנו רוצים לנסות. או שהיא ילדה עולמות חדשים שאנחנו רוצים להשתתף בהם. ויותר ויותר זה יכול בכלל להיות בגלל שאנחנו מבינים שצריך להוריד עוד משוט למים, שלא טוב להישאר על מסלול יחיד ולגלות יום אחד שנגמר ואנחנו לא מוכנים. זה לא באמת משנה למה אנחנו פוגשים את ההבנה הזו שצריך לחשוב גם על מסלולי קריירה חדשים. מה שבטוח שגם אם נדמה לכם שלכם זה לא יקרה, מתישהו גם אתם תגיעו לשלב הזה שבו אתם מתחילים להרגיש שהשביל שאתם צועדים עליו לא לוקח אתכם אל האופק, שאתם כבר רואים את הסוף שלו, או רואים תחילתם של שבילים אחרים. שבסוף הדרך שבה אנחנו משייטים בהצלחה מגיע השלב שבו מתחילים לחשוב על הדבר הבא ואחריו השלב שבו אנחנו כבר ממש מוכנים לשינוי.

ההבנה הזו חשובה לכל אורך הקריירה שכן היכולת שלנו לעזור לקריירה שלנו להתפתח בהצלחה תלויה במידה רבה ביכולת לזהות את נקודות המעבר בין שלבי הקריירה השונים, ביכולת לזהות ששלב כזה מגיע, באופן שבו נוכל לקבל אותו בברכה ולנצל את ההזדמנות שהוא מזמן במקום להילחם בו. בהבנה שלהתנגד למעברים האלה לא ימנע מהם להופיע. להיפך, זה רק יהפוך את התהליך לקשה וכואב יותר.

הקושי בתהליך הזה קשור לעובדה שהקריירה היא חלק מאד משמעותי בחיים שלנו. וכשמשהו לא יציב לנו שם גם אם קשה לנו לזהות או אפילו להודות בזה, המסע שאנחנו עוברים הוא קודם כל מסע רגשי לפני שהוא תהליך לוגי, פרקטי. יש משהו מרגיע בעובדה ששינוי, כל שינוי, עובר שלבים. כי בתוך השינוי אנחנו עסוקים בהפתעות, בטעויות, בנסיגות, ולפעמים מאבדים את היכולת לראות את התהליך הסדור. לכן זה אולי לא מפתיע שעולמות השינוי בכלל, ושינויים בקריירה ובעבודה בתוכם, עוברים שלבי התמודדות דומים  מאד לשלבים שמזוהים עם תהליכי פרידה ואבל, כאלה שמייצגים את הטווח הנורמלי של הרגשות שאנשים חווים כשהם עוברים שינויים בקריירה.

שלושה שלבים של התמודדות

השיח על התמודדות עם שינוי בהקשר של עבודה וקריירה קיים גם הוא כבר שנים רבות. ספרו של ויליאם ברידג'ס מעברים והתחלות חדשות (גם בעברית בהוצאת מטר) פורסם כבר ב 1980 ובו ברידג'ס מזכיר לנו שגם אם השינוי מגיע מבחוץ, תהליך ההתמודדות אתו הוא תהליך פנימי והוא כולל שלושה שלבים רגשיים. השלבים האלה דומים מאד לשלבים של התמודדות עם אבדן והם שלב הסיום, האזור הניטרלי וההתחלה החדשה. בשלב הסיום, הראשון, אנחנו קודם כל צריכים להתמודד עם הדברים שנגמרים, עם מה שאנחנו מפסידים, עם מה שצריך לשחרר. כאן אנחנו פוגשים את הכעס, ההכחשה, העצב, התסכול אבל גם את אי הודאות. ואין ברירה, צריך לקבל את העובדה שמשהו מסתיים לפני שאפשר לראות את האפשרויות לכל הדברים החדשים. ולא, אי אפשר להתעלם כאן מהרגשות. בשלב הזה התרופה הכי טובה היא דווקא לעזור לעצמנו לראות את כל המקומות שבו נוכל ליישם את היכולות, הניסיון והידע שצברנו בסופו של תהליך השינוי. ולזהות מה אנחנו צריכים בכדי לצלוח אותו, כמו למשל הכשרות, משאבים, תמיכה, אולי אפילו אנשים שעשו את הדרך הזו לפנינו. כי אנחנו בעצם הכי פוחדים ממה שאנחנו לא מבינים, וככל שנראה תמונה יותר בהירה של האפשרויות נוכל לתרגם אותה לכל מה שנדרש כדי להגיע לשם.

וזה מעביר אותנו לשלב הבא שברידג'ס קורא לו האזור הניטרלי. זה השלב שמביא אתו אי ודאות ובלבול ויוצר אצלנו תסכול וחוסר סובלנות. זה עוזר לחשוב על השלב הזה כעל הגשר שבין ישן לחדש. באופן מסוים אנחנו עדיין מחוברים לפחות רגשית לישן אבל מתחילים לנסות להסתגל לחדש. אם כבר התנתקתם מהמסלול הקודם, יש סיכוי שעכשיו אתם מצטערים על השינוי, מתגעגעים למה שהיה, דואגים לגבי העתיד. אם עוד אין לכם מבט על ההתחלות החדשות, אתם עשויים להרגיש עכשיו אבודים. מה שחשוב עכשיו מאד זה דווקא תחושת הכיוון, כזו שאפשר לייצר על ידי יצירת יעדים קצרי טווח, כאלה שיתנו לנו תחושה שאנחנו זזים. כמו למשל רשימת אנשי הקשר שלנו ופגישות כוס קפה שפותחות לכם את המחשבה ועולמות אפשריים חדשים. בדיוק כאן גם טמונה ההזדמנות ליצירתיות, חדשנות והתחדשות.

ואולי הגעתם לשלב הזה מבלי שעזבתם כבר את המסלול הקודם. מי שיכול לייצר לעצמו מסלול המראה ארוך, כזה שמאפשר לו להשתחרר מתחושות שלב הסיום ולהגיע לאזור הניטרלי תוך כדי הקריירה הקודמת יתחיל לגלות מה הוא רוצה ויכול לעשות בהמשך ולראות את כל ההתחלות במקום את כל הסיומים. זה זמן מצוין לנסות דרכים חדשות לחשיבה ועשייה, כאלה שיובילו אותנו לשלב השלישי והאחרון, אל ההתחלה החדשה עצמה. השלב הזה הוא שלב הקבלה והאנרגיה, אם עוד לא פעלתם בכיוון החדש, זה כנראה הזמן לעשות את המעבר. זה השלב בו אנחנו בונים את היכולות לעבוד בכיוון החדש, מתחילים לראות תוצאות, מרגישים את האנרגיה, פתיחות ללמידה, מחויבות לקריירה הצומחת. זה הזמן גם להכיר במה שעובד, לעשות תכניות, לחשוב בגדול ולא לשכוח להכניס למסע החדש שלנו את הצורך להמשיך בלמידה, בחקר, בעדכון המתמיד, כי יום יבוא ושוב נצטרך לעבור לשלב הקריירה הבא, לסיים ולהתחיל שוב.

גם אם בכל תקופה נדמה לנו שהקריירה הזו היא מי שאנחנו, יש זמן שבו צריך להכיר בעובדה שאנחנו יכולים לבחור לעשות משהו חדש. ההצמדות לעבר גורמת לנו לא להתבונן בכאן ועכשיו להימנע מהצורך לתכנן את העתיד. במקום להיות כמה צעדים מאחורי המציאות, כדאי להסתכל אל האופק ולהתכונן אליו. כשמקבלים את השלבים של הקריירה, זה מאפשר לנו להישען אל תוכם במודע ולדעת שהעובדה שמשהו אינו מוכר לא אומרת שהוא לא מהווה הזדמנות מצוינת. אי הנוחות שבתהליך היא זמנית והיא תעבור, אתם תצמחו ותגיעו למקומות חדשים. השינוי מפחיד, ושינויים בקריירה מעמתים אותנו מול מחזור החיים והצרכים הבסיסיים. אבל הם בלתי נמנעים, חלק טבעי מהתפתחות. תלמדו לזהות את כיוון הרוח, לקבל אותה ולהרשות לה ללוות אתכם לשלב הבא של המסע.

לינק לטור בגלובס ב 31.01.2018