Home»חינוך»איך מדינה סוללת שביל אל העתיד

איך מדינה סוללת שביל אל העתיד

איך מפתחים את ההון האנושי ומה מנהיגים צריכים ללמוד מעיר העתיד שמקימה סעודיה

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

התוכנית להקים את העיר החכמה נאום היא דוגמה מעוררת קנאה להבנה שכל מה שידענו על כלכלה, תרבות ועבודה מתפוגג

כבר שנים שאנחנו מדברים כאן על שילוב אוכלוסיות מודרות בשוק העבודה, על פערי הפריון בין חלקי המשק ועל פערי השכר ואלה משכו עשייה מבורכת. הבעיה היא שבשנים הקרובות, קרובות ממש, נגלה שאוכלוסיות רבות יצטרפו למעגל האוכלוסיות המודרות, לא בגלל השתייכות למגזר כזה או אחר אלא בגלל פער היכולות שנפתח בין הכשרות העבר וצרכי העתיד והעדר יכולת העובד הבודד לזהות ולהשלים את הפערים בכדי להישאר מועסק. פערי הפריון רק יגדלו עם הפער בין אלה שיש להם יכולת להתאים את עצמם לעולם החדש ואלה שלא, בעוד חלקי המשק הדוהרים אל העתיד יגלו שהם מוגבלים בהעדר מספיק אנשים עם היכולות המתאימות ומנגד תלך ותגדל כאן האוכלוסייה שלא תעבוד בהעדר אותן יכולות ממש. תקופה נזילה, כך הגדיר את זה זיגמונד באומן, סוציולוגי יהודי פולני ניצול שואה, שבחר לתאר באופן הזה תקופות שבהן המוכר והיציב הופך ל"נוזלי", בלתי ניתן לאחיזה, לעיצוב. זה מפחיד לראות את כל מה שמוכר לנו נמס סביבנו אבל תחשבו מה אפשר לעשות עם חומר רך ביד היוצר. בשביל זה צריך יוצר. יש יצירה שנוצרת מהשוק, מכל המקומות בהם אנשים יצירתיים רואים את ההזדמנות. אבל זה לא מספיק. כי בעולם נזיל חייבת להיות סלילה מחדש של דרכים לאפשר את המעבר החלק בין העולם הישן לזה שמתהווה, מעבר של אזרחים, של תשתיות, של מוסדות. הטור של היום מתבונן בצורך, בעצם בחובה, של המדינה לסלול כבר עכשיו את השבילים אל העתיד.

...

בנאום המפורסם של קנדי, זה שבו שם את היעד להנחית אדם על ירח, הוא מסמן כבר את ההבנה שבתהליך הזה טמון הידע והצורך ביצירת מערכת שיצעידו קדימה את האנושות:

We set sail on this new sea because there is new knowledge to be gained,
and new rights to be won, and they must be won and used for the progress of all people
.

נזכרתי בנאום הזה השבוע כשראיתי כותרת שמגיעה דווקא מסעודיה, שם מתכננים עיר חדשה בשם Neom, שתהיה העיר של העתיד אבל יותר מכך, שתסלול את הדרך להבנה וארגון של כל הטכנולוגיות החדשות בהקשר הזה. לכאורה יש כאן סיפור יפה על עיר חכמה על סטרואידים, פרויקט שנבנה סביב חדשנות טכנולוגית במגוון תחומים. אבל מאחורי הסיפור הזה יש רעיון מרשים הרבה יותר, רעיון שנולד משאלות שנשאלו לגבי עתיד הכלכלה, החוסרים שלה, יכולת התחרות, ואיך יוצרים פלטפורמה שתוודה טיפול בכל אלה. יש כאן דוגמא מעוררת קנאה להתנהלות של מובילי מדינות המבינים שאנחנו בתקופה שבה כל מה שמקובל בכלכלה, בתרבות, ביחסים וגם בעבודה "נמס".

חדשנות במדיניות ציבורית

אנחנו לא לבד כאן ומדינות רבות מחפשות את דרכן. בהקדמה לדוח מצב המשאב האנושי 2017 של ה World Economic Forum נרשם שהאופן שבו מדינות מפתחות את ההון האנושי יהיה משמעותי יותר מכל גורם אחר בהגדרת הצלחתן בטווח הארוך. הפורום מגדיר את ה"הון האנושי" במונחים של הידע והיכולות שבידי האוכלוסייה שמאפשר לה לייצר ערך במערך הכלכלי הגלובלי. אבל יותר מעניינת ההגדרה של פיתוח ההון האנושי מעבר לחינוך והכשרה פורמליים, דווקא לאופן שבו משפרים אותו על פני זמן על ידי שימוש הידע והיכולות האלה בשוק העבודה, וגם להיפך, מפחתים את ערכו בהעדר שימוש על פני חיי האוכלוסייה. לשם כך פיתח הפורום הכלכלי אינדקס מדידה של מרכיבי פיתוח ההון האנושי, או במילים אחרות היכולת של הפרט לרכוש, לפתח ולעשות שימוש ביכולות במהלך כל חיי העבודה ולא רק בשנים המעצבות, תוך שימוש בכלי חינוך והכשרה וגם בעבודה. יש כאן אמירה מפורשת שבהנתן רמות דומות של השקעה בחינוך, למידה לכל אורך החיים תוך כדי עבודה היא מרכיב קריטי ביכולת של אנשים להצמיח יכולות על פני זמן. ויש כאן הכרה בצורך לעבור להשקעות עמוקות יותר בפוטנציאל האנושי בתקופה זו והגדרה של משימה זו כמשימה פוליטית, חברתית, כלכלית ומוסרית.

בדוח הזה ישראל ממוקמת במקום ה 18 מתוך 130 מדינות אבל חשוב להסתכל על הפרטים של המדד המורכב מארבעה ממדים: ממד יכולת שהיא בעצם חינוך פורמלי שם אנחנו מקום 58,  ממד היישום הנוכחי של היכולות באוכלוסייה העובדת שם אנחנו מקום 35, ממד פיתוח כולל השכלה פורמלית של דור העתיד ותשתיות למידה והכשרה מחודשת עבור האוכלוסייה העובדת שם אנחנו מקום 21 וממד ידע הבוחן את רוחב ועומק היכולות שבשימוש בעבודה שם אנחנו מקום 8. הנתונים האלה מעלים שאלות רבות לגבי העתיד של ההון האנושי בארץ, כשהידע המצוי בשוק התעסוקה היום יתיישן.

אפשר לזהות כבר את המרחבים הדחופים ביותר של העשייה הנדרשת ולחלקה לשני סלים מרכזיים:

חינוך, הכשרה ולמידה לאורך כל החיים:

לרגע נדמה שיש כאן שני אתגרים שונים המורכבים מחינוך הילדים ובנפרד בהכשרת מבוגרים. אבל בבסיס שני האתגרים האלה יושבים סימני השאלה לגבי יכולות העתיד, מקצועות העתיד, הצרכים האלה שאליהם אנחנו מחנכים ומכשירים. ומאחר וההון החשוב ביותר של הפרט וגם של המדינה בעולם החדש הן היכולות, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא ברמה האישית ובטח לא ברמה המשקית, לא לבנות תשתיות שיאפשרו לכולם – לעובד, לתעשייה, למערכות החינוך וההכשרה – לזהות ולסגור בכל זמן את הפער בין היכולות הקיימות שנצברו לבין היכולות החדשות שנדרשות לעתיד.

מאחר וחיי העבודה החדשים כוללים שינויי משרה ומקצוע וגם סוגי התקשרות שונים לעבודה, אי אפשר להניח שהעובד יוכל לרכוש את הכישורים הנדרשים משך חיי העבודה אצל מעסיקים. לכן צריך ברמה לאומית גם להגדיר מחדש את אופן חלוקת הנטל של הכשרות עובדים בין הפרט, המעסיקים וגם המדינה. מערכות החינוך וההכשרה היום מתמקדות בחינוך ילדים ותמיכה בחינוך אקדמי אבל הכשרת מבוגרים נתפסת עדיין כנישה לאוכלוסיות מתקשות לחזור למעגל העבודה. בעולם החדש, אסור לחכות לשלב הזה וחייבים להעמיד לרשות עובדים יכולת לזהות פערים ולרכוש הכשרות מתאימות לאורך שנות עבודה של עובדי העולם החדש.

שכן העולם המשתנה דורש מענה מדיניות המכסה את כל מסלול החיים. זה מתחיל בעצם ההגדרה של מסלול החיים מעבר למה שאנחנו מגדירים היום כגיל פרישה, אל תוך שנות הגיל השלישי המתארכות ועד לנקודה בה האדם עצמו, ורק הוא, בוחר לצאת ממעגל העבודה בהגדרתה החדשה. נקודת המוצא של הסיפור הזה היא ההבנה שאי אפשר עוד לייחד את הלימודים לשנים הראשונות במסלול הזה ולהניח שרכישת ההשכלה או ההכשרה תשרת אותנו לכל אורכו. ולכן נקודת המוצא לשיח על חינוך, השכלה, הכשרה ואפילו התמחות חייבת להיות העובדה שאנחנו צריכים לצרוך אותן במנות קטנות ובצורות שונות שוב ושוב לכל אורך שנות העבודה.

מערכות עבודה וזכויות סוציאליות יציבות וגמישות:

עבודה היא כבר לא יחסי עובד-מעביד אלא מטריה שלמה של עשייה כלכלית אישית שמתרחשת באופנים שונים ותמשיך בשנים הקרובות להשתנות במהירות . הן החינוך והן המדיניות הציבורית חייבים להתאים את עצמם לעולם החדש כדי לאפשר למשק ולפרטים החיים בו את הגמישות שעולם העבודה החדש מייצר ובו זמנית להתמודד עם האתגרים שעשויים להיווצר בו. ולכן, בניגוד למערכת יחסי העבודה והתנאים הסוציאליים במדינת ישראל, בעולם העבודה החדש חייבים להבטיח את זכויות העובדים באופן שוויוני לרוחב כל סוגי מערכות העבודה והתעסוקה בכדי לאפשר לעובדים לנוע בחופשיות במרחבי העבודה מבלי שהדבר יפגע בהם. העולם החדש מחייב את כל המשתתפים במערכת הכלכלית לגמישות ויכולת התאמה מהירה לשינויים, ואלה כבר יצרו, ועוד ייצרו, מערכות חדשות של התקשרות בין עבודה ועובדים. מערכת יחסי העבודה והתנאים הסוציאליים חייבת לעודד גם יזמות, עבודה עצמאית, שילובים בין שכיר לעצמאי, עבודה בענן ויצירת הכנסה דרך שיתופיות בעבודה ואולי אפילו בנכסים.

כל אלה דורשים חדשנות במדיניות ציבורית בעולם העבודה, כזו שפועלת בכלים שפוגשים את העובדים החדשים לכל אורך שנות הקריירה ובכל צורות העבודה. בעולם בו עובדים משנים מעסיקים, תפקידים, מקצועות וצורות העסקה, תנאים סוציאליים וזכויות עובדים צריכים להיות מחוברים לפרט ולא למעסיק, להשתייכות מגזרים או לאבטלה ובטח שלא יכולים לפעול נגד צורות העסקה מסוימות ולהעדיף אחרות.

בעת הזו מדיניות ציבורית חייבת להוביל בגדול ולא רק להגיב. חייבים לבנות כאן את השביל שיוביל את המדיניות הציבורית להתוות את השינויים הנדרשים במסעות השונים שאנשים עוברים במהלך החיים בכלל וגם חיי הקריירה. להתוות כאן גישה הוליסטית, כזו שמארגנת מחדש את החינוך, ההשכלה, ההכשרה המקצועית לכל אורך החיים ובמקביל תומכת בכל הצורות החדשות של ארגונים ועבודה. בשביל שאלה יקרו, חייבים לשנות כאן את השיח על עולם העבודה המשתנה ולייצר את ה"עיר העתיד" שלנו, זו שתאפשר את כל מה שצריך להתפתח. בשביל העתיד.

לינק לטור בגלובס ב 15.11.2017