Home»חיפוש עבודה»הדילמה של נהגי המשאיות

הדילמה של נהגי המשאיות

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

מאז ומתמיד התקדמנו. העולם שסביבנו השתנה ואנחנו נדרשנו לשנות איתו גם את מערכות הממשל, החינוך, התעסוקה. אבל משהו קורה כאן מאז תחילת המאה, כי קצב השינויים בעולמנו גובר ואנחנו מתחילים להרגיש את תוצאות הפער שנפתח בין השינויים בעולמנו לבין היכולת של שאר המערכות להתאים את עצמן. כשמערכות אלה לא עומדות בקצב הטכנולוגיה, התוצאה היא כלכלה לא שוויונית. כשמערכות הממשל, העבודה וההשכלה לא תומכות ביכולת של עובדים להישאר מעודכנים עם השינויים נקבל אוכלוסיות גדולות שיישארו מאחור. אם נתבונן למשל על מערכות ההשכלה במבט היסטורי, ראינו את המהפכה התעשייתית מולידה את החינוך לכל ואחריה את עידן האוטומציה גורר אחריו גל השכלה אקדמית. העידן החדש של האלגוריתמים, הרובוטיקה, המציאות המדומה, העידן הזה דורש שתהיה פה מהפיכה חינוכית חדשה. כזו שתתמוך בעובדה שכבר אי אפשר להשאיר את החינוך לתחילת הדרך. אנחנו חייבים להמשיך ולרכוש יכולות במהלך כל חיי העבודה. ואם רק אלה שיש להם יכולות ומוטיבציה ימשיכו ללמוד אנחנו רק נעמיק את הפערים בחברה במקום לסגור אותם. הטור של היום מתבונן בהכרח במאה ה 21 לעזור לכל האזרחים ללמוד תוך כדי עבודה.

בטור יפיפה של ה Economist  מינואר השנה רואים את הדילמה הזו עולה מסיפורם של נהגי המשאיות. נהגי משאיות בארה"ב מבוקשים בשוק העבודה והגיל הממוצע שלהם 48. התעשייה צומחת וצריך להניע מוצרים ממקום למקום. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צופה גידול של 5% במספרם בחמש השנים הקרובות. העתיד נשמע מבטיח. יש רק בעיה אחת, שיש סיכוי טוב שהוא יתפתח אחרת מהצפוי שכן תעשיית השינוע צפויה להיות מהתעשיות הראשונות שיאמצו את הרכב האוטונומי, זאת על פי דוח של מורגן סטנלי שטוענים שמספר נהגי המשאיות יחתך בשני שליש. יכול להיות שקצב אימוץ הרכב הטכנולוגי יואט על ידי רגולציה וסביר להניח שעדיין יידרשו נהגים לטיפול בנושאים כמו תכנון המסלול, ניהול הצי וכד וכן יווצרו תפקידים חדשים עם הורדת עלויות השינוע. אבל מאד סביר שבעתיד הלא כלכך רחוק, נהגי משאיות רבים ימצאו את עצמם ללא עבודה.

לאלה שיש בפניהם עוד שנות עבודה רבות זה אולי עוד לא הזמן להתפטר אבל בוודאי מסוכן להניח ששום דבר לא ישתנה. הבעיה היא כמו בסיפור של הצפרדע שמרתיחים לה את המים לאט לאט, אם לא מסתכלים על הסימנים שבדרך, נופתע יום אחד כשנגלה שמשהו קרה. דוגמאות לסימנים בדרך? אצל נהגי המשאיות אלה למשל יצירת ערוצי שינוע אוטונומיים נפרדים, התקנת סנסורים, ייצור כלי רכב לשינוע מסיבי ללא נהג…

תפקיד ארגוני העובדים

זו רק דוגמא אחת בעולם העבודה של אנשים שנדרשים לרמה יותר נמוכה של השכלה ומיומנויות. הם רחוקים מאד מעולמות פיתוח והכשרה עצמיים באמצעות כלי לימוד ועבודה ברשת. ככל שאופן העבודה רחוק מהיכולת הזו, לעבוד עם מחשב ורשת, כך עולה הסבירות שאותם עובדים ילכו ויאבדו את היכולת שלהם להתקדם עם הזמנים. הדילמה הזו, של נהגי המשאיות, היא בסך הכל דוגמא לבעיות שעולות משדרוג יכולות של עובדים בעלי מיומנויות נמוכות ובינוניות. וברור שהתשובה נמצאת בשילוב מאמצים של האנשים עצמם עם מעסיקים, מערכות ההכשרה והלימוד ומערכות השלטון.

ה OECD פרסם דוח הערכת יכולות של מבוגרים שבחן בין השאר את מה שהוא מגדיר פתרון בעיות באמצעות טכנולוגיה, שזה היכולת לעשות שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות ורשת להגיע ולהעריך מידע, לתקשר עם אחרים ולבצע פעולות וזאת לצרכים אישיים, לצרכי עבודה וכאזרחים. אם מסתכלים על נתוני מדינת ישראל הרי שלכ 70% מהתושבים שלנו אין בכלל או יש יכולות נמוכות בלבד.

ואם נשאיר את הצורך הזה לפתחם של העובדים בלבד רק נעמיק את הפערים החברתיים. העלויות של הכשרה מחודשת, במונחי זמן וכסף, פשוטות יותר לאנשים שיש להם חסכונות, שיכולים לנהל את השעות שהם עובדים במקביל לשעות שהם מקדישים ללימוד עצמי והתפתחות. ואי אפשר להתעלם ממוטיבציה – ההזדמנויות ללמידה שם, אבל לא כולם רוצים או יכולים לעשות בהם שימוש. מסתבר שהרבה יותר קל ללמוד אם רכשתם את יכולות הלמידה בשלבים מוקדמים בחייכם. 80% מהלומדים בקורסרה, אחד מאתרי הלימודים המכוונים הגדולים ביותר ברשת, הם כבר בעלי תארים.

יש כאן תפקיד מעניין דווקא לארגוני העובדים, אלה שרואים לרוחב כל התעשייה. אם בעבר הם התמקדו בתעסוקת שכיר אצל מעסיק יחיד, בעולם העבודה החדש הם צריכים להעביר את הדגש לליווי העובדים שהם מייצגים לאורך כל חיי העבודה. וזאת בלי קשר לזהות המעסיק ואפילו לאופן ההעסקה. כן, זה אומר לדאוג לאנשיהם גם בשנים שבהם הם בוחרים או מוכרחים לעבוד כעצמאיים. ממבט כזה, לרוחב התעשייה, אפשר לזהות את השינויים במקצוע, את צרכי ההכשרה מחדש ואת התנודות בין משרות שכירות להזדמנויות בשילוב תעסוקה עצמאית.

בדנמרק, למשל, ארגוני העובדים פועלים עם הממשלה והמעסיקים לזהות יכולות נדרשות וההסכמים הקיבוציים  כוללים חופשות לשדרוג ההכשרות. התפיסה היא שבמדינה בה רוב הכלכלה מושתתת על חברות קטנות ובינוניות תהיה בהגדרה תת השקעה בשיפור יכולות העובדים אם המדינה לא תתערב ותארגן זאת. את זה עשו שם בצורת תכנית Continuing Vocational Traning (CVT) ששמה לה למטרה את מה שהם מגדירים Life Long Learning (LLL) עבור כולם. ועוד משהו, מאחר והמימון בתכנית הזו ציבורי, ההכשרות מתמקדות לא ביכולות ייעודיות לחברה זו או אחרת אלא ביכולות ברות העברה בשוק העבודה המאפשרות לעובדים גמישות וניידות. למעשה, דנמרק מובילה ב OECD בהשתתפות מבוגרים בתכניות הכשרה. באנגליה קיים ארגון Unionlearn שעובד דרך נציגי ועדי עובדים לתקשר עם חבריהם לגבי אפשרויות וצרכי למידה לאורך כל הקריירה.

ואצלנו? אבי גנון, מנכ"ל קדימה מדע, הנציגות בישראל של ארגון החינוך הבינלאומי World ORT, סיפר לי השבוע שראשית הארגון בשלהי המאה ה-19, אז הוקמה קרן ORT בשאיפה לשפר את חייהם של יהודי רוסיה. הרעיון היה להעניק חינוך והכשרה במקצועות מעשיים כגון מלאכת יד ומיומנויות חקלאיות ונועד לסייע לאנשים לעזור לעצמם – ובכך לספק לא רק פרנסה אלא גם כבוד. התוכניות הראשונות שגובשו על ידי הארגון הוכתבו בהתאם לדרישות שוק העבודה והצורך להכשיר את אוכלוסיית המבוגרים שעברו מהכפרים על הערים. את הפוקוס הזה פגשנו גם בתכניות הסוציאליות שצמחו בארץ כולל קרן ההשתלמות ההיסטורית שייחדה תקציב משמעותי, יותר מחודש שכר בשנה, להכשרה תוך כדי עבודה וגמול ההשתלמות שמעודד אנשים להתפתח ומכיר בכך בתוספות שכר.

כבר אי אפשר להתעלם מהצורך לייצר תשתיות שתומכות בהכשרת העובדים לעולם החדש, כאלה שכוללות קורסים קצרים יותר, עלויות נמוכות, גישה מגוונת ועידוד אקטיבי בכדי לאפשר את היכולת ללמוד במהלך תקופות עבודה ולא רק כשהפער כבר הביא ליציאה ממעגל העבודה. וכן, כדאי וצריך להתכונן לכל מה שעוד מחכה לנו. בעולם שבו המציאות המדומה תעביר את כל חושנו, מלבד גופנו הפיזי, למקום אחר תתפתח חווית הלמידה ותכלול את היכולת לחבור לאנשים אחרים בלי מגבלות מרחב ולמצוא עמיתים או מנטורים ללמידה. מערכות חכמות שילמדו עלינו את כל המידע ברשת יוכלו לתפור לנו מסלולי הכשרה, משהו בדומה להמלצה שאתם מקבלים היום על ספר או סרט בעקבות הרגלי הרכישה שלכם. אבל, כאן אנחנו חוזרים אל הפערים החברתיים. כל המערכות הללו לא יעזרו למי שצריך אותן הכי הרבה כי הן נשענות על יכולות טכנולוגיות בסיסיות לפחות ועל היכולת והרצון של אנשים לפנות זמן וכסף להכשיר את עצמם מחדש. ואם לא נדאג להנגיש אותן לכולם רק נעמיק את הפערים בחברה.

לינק לטור בגלובס ב 15.03.2017