Home»חינוך»זה שידע לשאול

זה שידע לשאול

הסקרנות היא הבסיס לידע, אבל למרבה הצער, המחקר הטבעי הזה נעלם פחות או יותר במקביל לתקופה שבה אנחנו לומדים לקרוא ולכתוב ועוד יותר

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

הסקרנות היא הבסיס לידע, אבל למרבה הצער, המחקר הטבעי הזה נעלם פחות או יותר במקביל לתקופה שבה אנחנו לומדים לקרוא ולכתוב ועוד יותר

אנחנו נולדים עם סקרנות טבעית. למה העולם עגול? למה השמש צהובה? מאיפה באים המים? אם היו לכם או בסביבתכם ילדים בני שלוש, אתם מכירים את השאלות האלה. הסקרנות הזו היא הבסיס לידע אבל לרוע המזל החקר הטבעי הזה נעלם כשאנחנו די מהר, פחות או יותר באותה תקופה שבה אנחנו לומדים לקרוא ולכתוב ומצויים במערכת חינוך שמתוכנתת לסכם את דברי המורה ולשכפל אותם במבחן. אנחנו מלמדים אותם להיות חלק מהכלל, לעמוד במשימות, בלוחות זמנים, לשאוף לציונים טובים. ולא רק בבית הספר. גם מערכות התגמול וההערכה בארגונים מתגמלים תשובות שגרתיות על פני שאלות מאתגרות. אבל בעולם החדש לא תהיה לנו ברירה אלא להחליף את הצורך להעריך תשובות מהירות של מידע זמין דווקא בתגמול והערכה של חקר יצירתי. וזה דורש שנפסיק להתייחס לשאלות כאל אתגור הסמכות, כסימן של חולשה, שאנחנו "לא יודעים". שנחליף בבתי ספר את הגישה ללמידה על מנת להבחן, את המיקוד על היכולת לזכור את התשובות, תשובות שנמצאות היום בהינף מקש. במקום, אנחנו צריכים ללמד איך לחפש את המידע הנכון, איך להעריך אותו. וזה בדיוק המקום שבו השאלות מתחילות להיות חשובות. יש ציטוט מוכר של איינשטיין שאילו הייתה לו שעה להציל את העולם, היה מקדיש 55 דקות ממנה לשאול את השאלות הנכונות. הטור של היום מתבונן בשאלות האלה.

...

שאלות הן כמו נשימה, הן נראות לנו בסיסיות, אינסטינקטיביות, כל ילד יודע לשאול אותן ואנחנו לוקחים אותן כמובן מאליו. מסתבר שיש הרבה מה ללמוד משאלה נכונה שנשאלת ברגע הנכון. בעולם החדש שנוצר סביבנו ערך התשובות יורד וערך השאלות עולה כאשר השינויים המהירים הופכים רבות מהתשובות למיושנות ודווקא שאלות נכונות מייצרות תשובות חדשות. הן נקודת מוצא לפתרון בעיות וחדשנות, בין אם בעולם העבודה או בנושאים חברתיים ואישיים, הן עוזרות לנו להתבונן במבט אחר באתגרים שסביבנו, להגדיר מחדש בעיות, להאיר מרחב אפשרויות, את כל מה שהיה אולי בלתי אפשרי אבל הוא עכשיו דווקא אפשרי.

כולנו נולדנו עם אפליקציה ששווה מיליון דולר, כך טוען וורן ברגר בספרו A More Beautiful Question ומזכיר לנו את חשיבות השאלות, במיוחד אלה שבוראות מציאות חדשה. ברגר סוקר את השאלות כאחד הכוחות החזקים ביותר להצית שינוי הן במישור האישי והן בעולם העסקי, לפתור בעיות בעבודה ולהתמודד עם אתגרים בחיי היום יום. בעולם המהיר של היום רובנו צולחים את היום בעשייה מבלי שניקח את הזמן לשאול "למה" ו"מה אם" שאולי יכוונו אותנו לכיוונים יותר נכונים. מהתבוננות ביזמים הגדולים והאופן בו הם חושבים, ברגר הבין שרובם הגיעו אל הרעיונות המהפכנים בכך ששאלו שאלות מצויינות, שאלות שאף אחד אחר לא שאל באותו הזמן.

קחו לדוגמא את השאלות שיצרו את בית המלון הגדול ביותר בעולם היום, זה שלא בנה אפילו חדש אחד. בסתיו 2007 התמודדו שני חברים בדירה בסן פרנסיסקו עם בעיית תשלום שכר הדירה. המלונות בעיר היו מלאים במבקרים בוועידות השונות והם שאלו את עצמם איך זה שאי אפשר למצוא מקום לאנשים ללילה אחד או שניים, שאלה שהובילה אותם לשאלה הבאה, למה לא אצלנו? הם חיברו בין המבקרים בעיר שהיו זקוקים למקום לישון, עם המקום שהיה להם והצורך שלהם לממן אותו. הם השיגו שלושה מזרנים מתנפחים אבל רגע לפני שפרסמו מודעה העלו עוד כמה שאלות, כולל "מה אם נציע יותר מהמזרן, אולי ארוחת בוקר, אולי עצות לניווט הביקור בעיר?" ואז, השאלה הגדולה מכולן "מה יקרה אם ניצור אתר משלנו?"  הם עשו כל זאת, הזכירו שלושה מזרנים לשלושה מבקרים שלא הכירו אחד את השני וכולם נהנו מהחוויה. ואז עלתה השאלה, למה שלא נהפוך את זה לעסק? מה יקרה אם ניצור חוויה כזו בכל עיר גדולה?

וכאן מגיעה האתגר של כל שאלה חדשנית, התגובות שהיא מקבלת מהסביבה. תשובות המומחים של העולם הישן, משהו בנוסח "ככה זה ויש לכך סיבות טובות". אחד המשקיעים הידועים בעמק הסיליקון אמר להם שאף אחד לא יישן במיטה של מישהו אחר. הרעיון של Airbnb אתגר את ההנחות הבסיסיות שצריך מלון מוכר בשביל לארח מבקרים מחוץ לעיר. ואותו דבר קרה למייסר ZipCar שאתגר את הרעיון שאותם מבקרים צריכים לשכור רכב, כי אי אפשר לחלוק ברכב. שאלת ה"למה לא" הולידה עולם חדש שאנחנו היום קוראים לו הכלכלה השיתופית.

בספר דוגמאות מופלאות למוצרים שאנחנו מכירים והתחילו בשאלה טובה. אמנית שעבדה כמזכירה בכדי להתפרנס ושאלה את עצמה "מה היה קורה אם הייתי יכולה לצבוע על טעויות ההקלדה" ורקחה את הטיפקס, הילדה ששאלה את אביה למה היא צריכה לחכות בכדי לראות את התמונה שצילם ושלחה אותו לפתח את הפולרויד. אני חוויתי מה עושה שאלה נכונה בחדר ישיבות שבו נשאלה השאלה האם מחשב נייד הוא רק מחשב יותר קטן, שאלה שילדה את כל טכנולוגיות הניידות שאנחנו היום לא יכולים לדמיין את עצמנו בלעדיהן.

המכון לשאלות הנכונות The Right Question Institute (כן, יש דבר כזה…) בארה"ב שם לו למטרה לעזור לדמוקרטיה בכך שילמד אסטרטגיות שמאפשרות לכולם ללמוד לשאול שאלות יותר טובות ובכך להשתתף באופן יותר יעיל בהחלטות הנוגעות להם. גם הם טוענים שיש דבר כזה טכניקות לנסח שאלות והם מעמידים אותה בחינם לרשות רשת מחנכים מתוך ההבנה שבעולם העתידי אלו שלמדו לשאול שאלות, שישאל שאלות טובות, שיודעת להתוות קו חקירה, הם שיצליחו הרבה מעבר למי שרק עונה תשובות לשאלות של אחרים.

כי מסתבר שלא מספיק לשאול שאלות, צריך לשאול שאלות נכונות. ברגר קורא להן "שאלות יפיפיות" מתוך ציטוט של המשורר אי אי קאמינגס “Always the beautiful answer who asks a more beautiful question”, שאלות שמשנות את נקודת המבט ובכך הופכות להיות קטליזטור לשינוי. כשמישהו שואל "למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים כבר 20 שנה, ומה יקרה אם נעשה משהו אחר?" זו שאלה שמאתגרת הנחות יסוד, שמספקת נקודת מבט חדשה על מה שנראה לנו מובן מאליו. שאלה שאי אפשר לחפש לה את התשובה בגוגל. שאלה שדורשת חקר אחר, עמוק, לקיחת בעלות על החיפוש ועל העשייה שבעקבותיו.

וכאן בדיוק טמונה לנו ההזדמנות. אנחנו הרי עם שהשאלות מצויות ב DNA שלו, שבקורסים בין תרבותיים מלמדים עלינו שאנחנו אוהבים להתווכח, לשאול שאלות, לא מקבלים סמכות. בעולם החדש, גם בחברות שאינן מעודדות שאלות דווקא אלה שמתעלמים מכך הם אלה שמובילים כיום את הארגונים היצירתיים והמצליחים ביותר. דווקא עכשיו חשוב שנפתח את השריר הזה נכון, כי כמו שריר, ככל שנעשה בו שימוש כך הוא יתחזק. זה הזמן להתבונן מקרוב בכל פרט, לחפש דפוסים מעניינים וגם אי התאמות, לסרב לקבל את הדעה הרווחת לגבי מה אפשר ואי אפשר לעשות ולהיות מוכנים לשאול שאלות בסיסיות, אפילו נאיביות. ואם תוסיפו לכל זאת גם את האחריות לפעול תגלו במהרה שמה שאמרו לנו שהוא לא אפשרי, הוא פתאום לא רק אפשרי אלא אפילו מקובל.

לינק לטור בגלובס ב 22.02.2017