Home»ארגונים»עולם העבודה בשנת‭:2022 ‬ באילו ארגונים נעבוד?

עולם העבודה בשנת‭:2022 ‬ באילו ארגונים נעבוד?

עולמות מקבילים: כך ייראה עולם העבודה בשנת 2022. מחקר של חברת PwC שרטט 3 כיווני התפתחות לעולם העבודה של העתיד: עולם כחול, עולם ירוק ועולם כתום

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

עולמות מקבילים: כך ייראה עולם העבודה בשנת 2022. מחקר של חברת PwC שרטט 3 כיווני התפתחות לעולם העבודה של העתיד: עולם כחול, עולם ירוק ועולם כתום

כשמשווים את רשימת החברות במדד Fortune 500 על פני שישים שנה מגלים שרק 61 מהחברות, שהן 12%, שרדו. תחשבו על זה. כמעט תשע מתוך כל עשר מהחברות האמריקאיות הגדולות ביותר לפי הכנסה גולמית  נעלמו לגמרי בתוך שישים שנה. אולי בגלל זה נולדה ב 2015 ל Fortune רשימה חדשה, The Unicorn List, למה חד קרן? כי עד לא מזמן נחשבו החברות הפרטיות שמוערכות במעל מיליארד דולר החומר ממנו עשויים מיתוסים. אבל היום, היום הן כבר בכל מקום. הנתונים האלה מחייבים את השאלה איך בעולם החדש נראה "ארגון"? הישות הזו, שאנו עובדים בתוכה, שאוספת אליה אנשים, תהליכים, מוצרים ושירותים, מארגנת אותם, מקימה סביבם גבולות, מגדירה אותם, מעגנת אותם. אם לשפוט מכל מה שקורה סביבנו, לא בטוח שהישות הזו בנויה עבור העתיד. הטור של היום בוחן את הדרכים השונות להתארגן בעולם החדש.


PWC במחקר על עולם העבודה של 2022 מציירת התפתחות של עולם העבודה ל 3 סוגי עולמות על פי ציפיות והעדפות של ארגונים והאנשים שעובדים בהם.

העולם הכחול  – זה העולם המוכר לנו היום, שם הקורפורייט הוא עדיין המלך. זהו קפיטליזם של ארגונים גדולים שממשיכים לצמוח, הצרכן במרכז, והקריירה מתאפיינת בטיפוס בסולם הארגוני. וכן, הכל לטובת הרווחים, הצמיחה, ההובלה בשוק ובעלי המניות. התחרות בעולם הזה היא על קנה מידה. הארגונים האלה מספיק גדולים להקיף את העולם ולהתחרות על משאבים ואנשים בכדי לעמוד בקצב ולהתמודד עם צרכי הלקוחות. העובדים מקבלים בטחון תעסוקתי יחסי, עדיין עובדים הרבה שנים בארגון ונדרשים לתרומה וגמישות לטובת צרכי הארגון. בעולם הכחול יש לחץ בלתי פוסק על ביצועים, לא רק כנגד התחרות המסורתית אלא גם מצד משתתפים חדשים הנכנסים לשוק דרך חדשנות ומודלים חדשים. במרכז השיח העדפות הצרכנים ושולי הרווח והארגונים הכחולים הולכים אחרי הכסף, משקיעים בחדשנות ורוכשים חברות קטנות.

עבור העובדים ארגונים כאלה מספקים חבילות שכר ותנאים טובים. אלה עובדים שיש להם משרה יציבה יחסית. על פי המחקר של PWC, 44% מהאנשים בעולם עדיין רואים ביציבות תעסוקתית הדבר החשוב ביותר אבל השאלה עדיין פתוחה אם את היציבות הזו ישיגו מעבודה בחברה גדולה לאורך זמן. בעולם הכחול, סביבת העבודה מנסה לנעול את האנשים אל תוכה אבל דווקא העובדים בעלי היכולות הנדרשות לא בהכרח רוצים להתחייב למקום עבודה אחד. צוותי ניהול מתמקדים בעדכון התרבות הארגונית ואיתם תהליכי הגיוס, הערכת העובדים והפיתוח מכוונים כולם לאידיאל המתבקש. התגמול מתבסס על ביצועים והאמון בין החברה לעובד יושב על נהלים להתנהלות תקינה. החוזה עם העובד ברור, הוא נותן לחברה את זמנו, ביצועיו ואולי אפילו חלק מחייו הפרטיים ובתמורה מקבל בטחון תעסוקתי.

זו שאלה מעניינת, האם הארגונים הגדולים יוכלו ליהנות מהיתרונות המסורתיים שלהם בעידן הדינמי ובו זמנית להישאר גמישים לעמוד בקצב השינויים. על פי מחקר של מקינזי, דווקא התפקידים והתהליכים בארגון הם אלה שמפרידים בין הארגונים הגדולים שמצליחים להישאר מספיק גמישים. מצד אחד, יגיד לך כל מנהל בכיר בארגון גדול שהדבר הכי נכון עבור הארגון זה עולם עבודה שיאפשר לשים את האדם הנכון במקום הנכון בזמן הנכון, לחבר בין יכולות וצרכים. מצד שני, אנחנו עדיין שבויים במבנים ארגוניים, הגדרות תפקידים, מקצועות, שלא מאפשרים את התנועה הזו. על פי מקינזי, הפתרון עבור הארגונים הגדולים יבוא מפלטפורמות דיגיטליות שיחליפו את הצורך במבנים הארגוניים ויארגנו מחדש את העובדים בלי צורך במנהל ומחלקה. בעולם כזה, העובד יוכל לעבוד במקום הכי מתאים לארגון וליכולות שלו, במיוחד כשלצידו טכנולוגיה שתוריד ממנו את החלקים הרוטיניים יותר בעבודה. תחשבו על זה כסוג של "השכרה" העובד משכיר את היכולות שלו למנהלי פרויקטים.

זו אפשרות אחת, של ארגונים גדולים שילמדו את הפיל לרקוד. אבל כאן נכנס על פי PWC העולם הירוק, זה של החברות שאכפת להן. זה עולם עבודה שעדיין מקיים את הארגונים הגדולים אבל במקום לשים את הפרט במרכז הוא שם שם את הקולקטיב ומהווה המקום שבו צרכנים ועובדים גורמים לשינוי. זה עולם של ארגונים שמאמינים במחויבות לעולם ולסביבה ושמים במרכז החברה במובן של Society, בנוסף לצורך להרוויח, גם את ה"איך" מרוויחים, ואת ה "למה" אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. הצרכנים דורשים רמה גבוהה של אתיקה ואחריות חברתית בראש סדר העדיפויות. זה עולם שבו הארגון והחברה Society עובדים על אותם נושאים.

התחרות בעולם הזה סובבת סביב מצפון חברתי והוא שמחבר בין הלקוחות, העובדים וכל שרשרת בעלי העניין. על פי המחקר של PWC 65% מהאנשים מסביב לעולם רוצים לעבוד בארגון שיש לו מצפון חברתי חזק. העולם הירוק של 2022 הוא בחלקו תוצאה של התגובה שיש בעולם למשברים הפיננסיים והאתיים של ארגונים מהעולם הכחול, הצורך של הציבור לראות שימוש אחר במשאבים, התייחסות אחרת לסביבה, לנושאים חברתיים, פחות קבוצה אחת על חשבון השניה ויותר גישות התמודדות עם הצורך למצוא פתרונות שעונים על הצרכים של קבוצות יותר רחבות. ארגונים בעולם הירוק מתמודדים בדרכים חדשניות עם ה"איך" של עולם העבודה.

והעולם האחרון הוא העולם הכתום הוא עלום שבו קטן זה יפה. גדול זה רע לעסקים, לאנשים, לסביבה. בעולם הזה ארגונים מתפרקים לרשתות של יחידות התמחות קטנות המשתפות פעולה להשפעה בכלכלה העולמית. המטרה כאן למקסם גמישות, עובדים מנצלים תיק קריירה, עבודה בכמה מקומות, אופנים, קריירות בו זמנית, גישה ליכולות מצד הארגונים נעשית אד הוק, על פי צורך. על פי המחקר של PWC 29% מהאנשים אמרו שההזדמנות לקחת שליטה בקריירה שלהם, במה, מתי, איך, עם מי הם עובדים, זה הדבר החשוב להם ביותר בעבודה.

בעולם הכתום של PWC, ארגונים מתפרקים לרשתות אוטונומיות עם קשרים חלשים, רובן מתמחות בעולמות מסויימים. הרשתות מחליפות את היחסים הקיימים בתוך הארגונים הגדולים ומאפשרות יותר גמישות והתמחות. העולם הזה נתמך על ידי טכנולוגיה ורשתות חברתיות. הוא מניח שעסקים גדולים יאוגפו על ידי יזמות וחדשנות. והארגונים האלה הם בסך הכל קבוצה קטנה של אנשים שמייצגים את הרעיון, כששאר המעורבים נכנסים ויוצאים על בסיס פרויקטלי זמני. כי ההצלחה של העולם הכתום תלויה ביעילות וגמישות, מודלי תעסוקה רזים, שותפיויות רבות ועלויות קבועות מעטות. העובדים בעולם הזה רואים את עצמם כשייכים לקהילות מקצועיות ופחות כעובדים של חברה זו או אחרת. PWC מצאה ש 2 מתוך כל 5 עובדים מאמינים שעבודה שכירה כפי שאנו מכירים אותה היום לא תתקיים בעתיד ובמקומה העובדים יחזיקו במותג אישי וימכרו את היכולות שלהם למי שצריך אותם.

ג'ף ג'רוויס, עיתונאי אמריקאי, מסכים גם הוא עם העולם הכתום וקורא לו חברות Pop-Up זמניות. הוא טוען שאת הארגון שאנחנו מכירים תחליף מערכת תשתית שתאפשר יזמות בעלויות נמוכות ורשתות שיחברו על פי צורך את היזמויות האלה יחדיו עד שיגיעו למסה קריטית שבעבר נוצרה על ידי הארגונים הגדולים.

אז מה היה לנו? עולם שמעלה כל הזמן קצב, שמקשה על הנחות ותכנון ומכניס את כולנו, אנשים וארגונים כאחד, למצב תמידי של הפתעה. ובעולם הזה יש מקום לשאול את השאלה האם הארגון מתאים, האם הדרך שבה אספנו יחד אנשים, תהליכים, מוצרים ושירותים בימים עברו, תצליח לייצר את מה שנדרש ממערכת כלכלית בעולם החדש. איך שלא תבחרו לענות על השאלה הזו, סביר להניח שהארגון, כל ארגון, גם אם יהיה כזה, יהיה קיים עבורנו רק לחלק מהקריירה שלנו. זה לא חשוב באמת אם אנחנו עובדים בקורפורייט הכחול או הירוק, או בעולם הרשתי, הכתום, החדש. בכל המקרים הקריירה שלנו כנראה תהיה ארוכה מחיי הארגון אליו אנחנו משויכים היום. ולכן היציבות התעסוקתית שלנו תלויה בנו ובנו בלבד.

לינק לטור בגלובס ב 11.01.2017