Home»ללא קטגוריה»”ענווה“ – התכונה של המנהיג החדש

”ענווה“ – התכונה של המנהיג החדש

אין היום אדם אחד שיש לו כל התשובות ובעולם העבודה הרבה יותר מעניין להיות אלה שמחפשים, שמנסים להבין ולמצוא את התשובות לשאלות שאין עליהן תשובה

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

התכונה של המנהיג החדש: כך תתאמנו על "ענווה". אין היום אדם אחד שיש לו כל התשובות ובעולם העבודה הרבה יותר מעניין להיות אלה שמחפשים, שמנסים להבין ולמצוא את התשובות לשאלות שאין עליהן תשובה

מעל השולחן שלי תלוי משפט מתוך השיר של דיסני בסרט פוקהונטס "צבעי הרוח": If you walk the footsteps of a stranger, you’ll learn things you never knew you never knew. המשפט הזה, שצריך לפעמים ללכת לא בדרך שמכירים אלא בדרך זרה כדי לגלות דברים שלא ידענו שלא ידענו, המשפט הזה תלוי לי מעל השולחן כי לא לדעת זה לא מקום נוח. ולא לדעת שאנחנו לא יודעים, זה אפילו מקום מסוכן. אין היום אדם אחד שיש לו את כל התשובות. בעולם העבודה, אבל לא רק, הרבה יותר מעניין להיות מאלה שמעניין אותם לחפש, להבין, לפתור את הבעיות שאין להם תשובה. תחשבו על מה זה אומר בהקשר של חינוך. סביבות החינוך היום, גם בית הספר וגם תארים אקדמיים, הן ברוב המקרים סביבות מלאכותיות שם מצליחים אלה שיודעים לתת למורה או למרצה את התשובות שהם מחפשים. אבל בעולם האמתי, הגלובלי, המורכב, אין תשובות בית ספר וצריך לשתף פעולה בשביל לפתור בעיות. וזה דורש בין השאר גם את היכולת להבין מתי תרמתי מה שיכולתי והגיע הזמן לקחת צעד לאחור ולהשאיר מקום לאחרים לתרום את שלהם. הצעד הזה, לאחור, נוגד את כל מה שמלמדים אותנו בעולם העבודה, הניהול, הקידום. הטור של היום בוחן את הזכות, ואפילו החובה, לדעת לא לדעת בעולם העבודה.

בתרבות עולם העסקים אנחנו אוהבים לספר סיפורים על מנהיגים ידועים שהובילו חברות לביצועים יוצאי דופן, מנהיגים שאת שמותיהם רובנו מכירים. שנים שאנחנו מדברים על מה שנדרש ממנהיגים כאלה להוביל ומחפשים אצלם את הביטחון, היכולת לשכנע, הכריזמה. לאט לאט יותר ויותר מחקרים מביאים לקדמת הבמה דווקא מנהיגות אחרת. כבר ב 2001 ג'ים קולינס, בספרו הידוע גלגל התנופה מטוב למצויין, זיהה את נוכחותם של מה שהוא קרא מנהיגים רמה 5 כמרכזיים להצלחה ארוכת טווח של ארגונים. אלה מנהיגים שמשלבים ענווה קיצונית עם כח רצון מקצועי חזק. ועל פי המחקר של קולינס, השילוב הזה הוא שמאפשר להם להפוך חברות מטובות למצוינות. ענווה בעולם העבודה, זו שנתפסת אצל רבים עדיין דווקא כחיסרון ונחשבת לחולשה, הענווה היא היום יותר מתמיד הכח החדש במנהיגות. בעולם עבודה שטוח יותר ורשתי אנחנו נקראים לשתף פעולה ולעבוד לרוחב מבנים ארגוניים, היררכיים, מקצועיים. וכאן, דווקא הענווה היא שער כניסה והשפעה על הלבבות והיכולות של אנשים.

קטליסט הוא ארגון גלובלי ללא מטרת רווח שמקדם הכללה של אוכלוסיות מגוונות בעולם העבודה. מחקר שלהם משנת 2014 על מנהיגות מאפשרת מצא ארבע התנהגויות של מנהיגים שמאפשרים הכללה של אוכלוסיות מסביבות דמוגרפיות שונות. ענווה היא אחת מהן, היכולת להודות בטעויות, ללמוד מביקורת, לקבל נקודות מבט שונות, לחפש תרומה של אחרים ולקבל את המגבלות של עצמך. עובדים שעבדו בסביבת מנהלים כאלה הרשו לעצמם להיות יותר יצירתיים, להציע הצעות לשיפור מוצרים ושירותים, היו יותר שיתופיים, הלכו צעד אחד רחוק יותר עבור הצוות והארגון. המחקר הראה דבר אחד בברור. מנהיגים שאימצו סגנון מנהיגות בלתי אנוכי יצרו סביבת צוותים חזקים, הם יצרו סביבת עבודה שבה בטוח לעשות שינויים גם אם בדרך שוברים כמה דברים. וזו, כידוע, קרקע פורייה לחדשנות.

humility

פרויקט אוורסט בוחן את התנהלות הנשים בהנהגת ארגונים גדולים. גם המחקר שלהם מגדיר את הענווה ככלי המרכזי במנהיגות החדשה, ומגדיר אותו כמוכנות להקשיב לנקודות מבט של אחרים. ולא רק להקשיב, אלא גם לעצב בזכות ההקשבה את הכיוון והדרך. וזה דורש כמובן פתיחות. נשים עושות שימוש בענווה ככלי לייצור מערכות יחסים. על פי המחקרים של אוורסט, נשים בתפקידים מובילים נמצאות במרכזן של רשתות של מערכות יחסים שמשתרעות על כל דרגי הארגון ומחוצה לו. הן בונות על ענווה בכדי לחזק אמון ועבודת צוות. יש להן מודעות עצמית גבוהה לחזקים ולחולשות של עצמן והן פתוחות להקשיב וללמוד מאחרים. מנהיגים שעושים שימוש בענווה ככלי הם יותר אוטנטיים, פחות מאיימים, יותר נגישים ואנושיים גם אם הם בתפקידים בכירים ובעלי כח רב בארגון. גם במחקרים אלה נמצא שענווה היא נכס לקידום חדשנות, מה שהופך אותה לכלי ניהולי חשוב בעולם של היום. בעוד ענווה מתקשרת אצל אנשים שונים לדברים שונים, נשים מנהיגות מגדירות אותה כמודעות עצמית שמאפשרת פתיחות לנקודות המבט של אחרים, כזו ששמה את הצלחה הארגון מעל ההצלחה האישית. זוהי ענווה אינטלקטואלית, כזו שמאפשרת לנו ללמוד כי היא מאפשרת לנו לדעת שאנחנו לא יודעים.

הענווה חזקה מכל צעקת "אחרי". הרעיון הוא שענווה מעצימה את המטרות, הערכים, על פני האישי. מנהיגות ענווה מאפשרת לאחרים להוביל. היפוך התפקידים הזה לא רק שהוא מאפשר פיתוח אישי משמעותי בצוות אלא גם מאפשר למנהיג נקודת מבט אחרת על העבודה. כזו שמובילה את כולם אל מטרה משותפת, ערכית, מאזנת בין האמפטיה והחיבור האישי לבין מה שיש לנו להשיג ביחד. היא נותנת מקום לכל המשתתפים ומעודדת אותם לתרום להצלחה. מנהיג כזה מעורר השראה שכן הוא מדגיש את היכולות של כולם ולא את החזקות של עצמו. כי מנהיגים שמשאירים את האגו שלהם מחוץ לדלת משפיעים יותר, דווקא בגלל שהם מקשיבים ובכך מעצימים את אלה שסביבם.

בספרם Leading with Humility, מציינים החוקרים נילסן, מרון ופררו שעבור מנהיגים מצליחים הענווה יושבת על כח, לא על חולשה. החוקרים מדגישים שענווה ובטחון עצמי דווקא הולכים יד ביד שכן בלי בטחון עצמי קשה להיות צנוע. ענווה פירושה שיש לנו מספיק תפיסה עצמית כדי שנדע מתי ללכת לאחור, לפנות את הבמה לאחרים, להבין שאנחנו בסך הכל בני אדם ולוודא שאנחנו זוכרים את זה. אלה מנהיגים שמוכנים להשאיר מקום לאחרים באור הזרקורים, האגו שלהם לא דורש להיות היחידים בהצלחה. הם לא "לובשים" את הכח שלהם בישיבות ויודעים לשים את צרכי הארגון מעל הצרכים שלהם. הם שמים דגש על פיתוח האנשים בצוות ותופסים את עצמם כמחויבים לשרת את צרכי הצוות ולהעצים אותו.  העוצמה של ענווה בכך שהיא מגבירה אמפטיה, בונה אמון, מעצימה שיתופי פעולה. השילוב הזה, בין בטחון עצמי וענווה מאפשר למנהיגים לרתום אנשים לשינוי, לייצר סביבה פתוחה לתפיסות שונות, מרחב לרעיונות לצמוח ולשיתופי פעולה שמובילים ליצירתיות וחדשנות.

החדשות הטובות, אפשר ללמוד את זה. כמה טיפים לעזרה:

שיתוף בטעויות כהזדמנות ללמידה – כשמנהיגים מציגים את רגעי הלמידה מהטעויות שלהם, הם נותנים את הרשות לאחרים סביבם להודות בטעות וללמוד ממנה. כשהם משתפים דווקא במקומות בהם הם לא מושלמים, הם מרשים לאחרים להראות איפה הם צריכים עזרה. וממילא, כשאנחנו מציגים את החולשות אנחנו יותר "אנושיים", ומאפשרים לאחרים להתחבר אלינו כי אנחנו יותר דומים להם.

דיאלוג, לא ויכוח – עוד דרך להתאמן בענווה זה להקשיב, אבל באמת להקשיב, לנקודות מבט אחרות. יותר מידי פעמים מנהיגים עסוקים בלשכנע אחרים לראות את נקודת המבט שלהם, ב"לנצח" בוויכוח. במצב כזה אנחנו רוצים רק להוכיח את נכונות נקודת המבט שלנו ומפספסים את ההזדמנות ללמוד מהי נקודת המבט של האחר. מנהיגים שמציגים ענווה ישאירו את האג'נדה שלהם בצד ואת עצמם פתוחים ללמוד את נקודות המבט של אחרים סביבם.

לקבל את חוסר הודאות – אי ודאות ואי בהירות הם חלק מהחיים. כשאנחנו מקבלים זאת, מותר לנו להודות שאין לנו את כל התשובות ובכך לפנות מקום לאחרים להביא פתרונות. וזה, בתורו, מקדם שיתוף פעולה בצוותים, שם מבינים שהפתרון הטוב ביותר יצמח במקומות שבהם נעבוד ביחד בתוך עולמות מורכבים.

אל תטעו, אין בענווה הזו חולשה. צריך אומץ גדול לקחת צעד אחד אחורה. הבעיה, שבעולם העבודה של היום שבו לרוב מייחסים מנהיגות ליכולות כמו כריזמה, קידום עצמי, היכולת לשים את עצמנו בקדמת הבמה, לדבר ראשון, לדבר הכי הרבה, בעולם הזה לא תמיד מתגמלים מנהיגים מהסוג החדש. צריך קודם כל להודות במה שמפחיד כאן. הפחד מלהיות, או להתפס, כמנהיג חלש, לא החלטי, שהארגון לא מעריך. אבל מי שראה את זה עובד יודע כי בסופו של יום מה שקובע אלה התוצאות ומנהיגות כזו, שמבינה את החזקות והחולשות של עצמה ומאפשרת לאחרים להבריק, מנהיגות כזו מסירה את הציפויים ומציגה את מי ומה שאנחנו באמת. ובעולם העבודה החדש, אלה האנשים שיביאו תוצאות.

לינק לטור בגלובס ב 21.09.2016