Home»חיפוש עבודה»להשאר או לעזוב, זו השאלה

להשאר או לעזוב, זו השאלה

השאלות שעובד צריך לשאול את עצמו לפני שהוא מתפטר

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

השאלות שעובד צריך לשאול את עצמו לפני שהוא מתפטר: כדאי להתעכב על הסיבות שבגללן אנחנו מחליטים להישאר או לעזוב, כדי שנבין אם זה אכן הזמן לעשות שינוי. אם אתם מחכים למה שמוגדר "הזמן הנכון", יש הטוענים שאף פעם אין זמן טוב לשינוי משמעותי

יש שיח סביב החגים, שיח על אלה שלא מוצאים את עצמם בתוך האירועים המשפחתיים, אולי כי אין להם לאן ללכת, אולי יש אבל דווקא שולחן החג מדגיש את מה שאין, או היה ואבד. והשיח הזה בחג התחבר לי לשיחה דומה, עם שאלות דומות, על שייכות וחיבור במקום העבודה, על אלה שעדיין הולכים לאותו מקום אבל מרגישים את מה שאין, את מה שהיה ואבד… זה לא מפתיע, החיבור הזה, שהרי הרבה מהזהות שלנו קשור לשני הממדים באלה בחיינו, משפחה ועבודה. אלה שני המעגלים הצפופים ביותר בתוכם אנחנו מבלים את רוב ימינו. וכשמשהו לא מנגן במשפחה או בעבודה, אנחנו נושאים את זה אתנו לשאר תחומי החיים. ובגלל זה הרי כל כך חשוב שיהיה לנו טוב בעבודה או בעיסוק שבו בחרנו לעסוק. ובגלל זה כדאי לפעמים להזכר שאנחנו כן בוחרים, כל יום בוחרים, לעסוק בעיסוק שלנו, ללכת לעבודה שלנו. ויכולים גם לבחור אחרת. ולכן חשוב לוודא שהבחירה הזו נעשית מהסיבות הנכונות.

לעשות את השינוי בקריירה מהסיבות הנכונות, את השיעור הזה למדתי דווקא דרך טעויות של אנשים מצויינים. אני זוכרת מנהלת מצליחה שעזבה בשיא לתפקיד מקביל בארגון אחר. פשוט פנו אליה, הציעו לה והיא הלכה על זה. למה? כי באותה תקופה המנהל שלה לא היה מי-יודע-מה והיא חלמה על יותר עצמאות. אחרי שנה היא חזרה. כי היא גילתה שהיא עברה ממשהו אחד למשהו דומה. כי הבעיות שגרמו לחוסר שביעות הרצון שלה בתפקיד הראשון, היו מובנות גם בתפקיד השני. כי היא פשוט קפצה על ההזדמנות הראשונה לעזוב ולא עשתה עבודה מספיק יסודית לבדוק למה היא רוצה ללכת, מה היא רוצה שהיה במקום הבא והאם זו סיבה טובה לשינוי?

להישאר או לעזוב יכולה להיות שאלה. אבל שווה להתעכב דווקא על הסיבות בגללן אנחנו מחליטים להישאר או לעזוב, לא רק בכדי שנענה על השאלה הזו אלא גם בכדי שנבחר נכון את הצעד הבא. ואולי יותר נכון, כדי שנדע בדיוק מה צריך לקרות כדי שנקום בבוקר לעבודה מלאי השראה ואנרגיה ואם זה לא המצב, כדי שנבין אם זה הזמן לעשות שינוי ולוודא שאנחנו עושים אותו מכל הסיבות הנכונות.

אם אתם מחכים למה שמוגדר "הזמן הנכון", יש הטוענים שאף פעם אין זמן טוב לשינוי משמעותי. בספרו רב המכר Influence: The Psychology of Persuasion, מדבר הסופר רוברט צ'אלדיני על התופעה האנושית בה אנו נוהגים לדבוק בהחלטות העבר שלנו, מה שמצד אחד עוזר לנו לבנות את מה שאנו מאמינים בו, לפעמים כנגד כל הסיכויים, אבל מצד שני גם מסביר את העובדה שאנחנו נשארים פעמים רבות בעבודה שכבר אינה מתאימה לנו יותר. לכן, אנחנו צריכים ללמוד לקרוא את תמרורי האזהרה ולזהות מתי הגיע הזמן לפחות לבדוק את עצמנו.

תסתכלו סביבכם, על האנשים במשרד או, אם הוא וירטואלי, על האנשים שבפגישות שלכם ביומן. תחשבו על המנהל שלכם. האם אתם רוצים את התפקיד שלו? אם התשובה היא לא זהו סימן אזהרה חשוב. אם אתם לא עובדים עם אנשים שמאתגרים אתכם, מלהיבים אתכם, אתם כנראה לא במקום הנכון. אם האנשים שמעצבים את התפקיד שלכם, היום יום שלכם, האינטראקציות שלכם, אם הם לא אנשים שאתם מעריכים אתם כנראה מבזבזים את זמנכם. ג'ים רוהן אמר פעם שאנחנו הממוצע של חמשת האנשים שבסביבתם אנחנו מבלים את רוב זמננו. אז אם אלה שאומרים לכם בעבודה מה לעשות הם לא מישהו שאתם רוצים להיות כשתהיו גדולים, אם אתם בסביבה של אנשים שאתם לא מעריכים, עושים דברים שאין להם משמעות עבורכם ומרגישים שהזמן שלכם מבוזבז, אם העבודה שלכם מקדמת אתכם על סולם שמטפס אל שום מקום, כנראה שהגיע הזמן לחשוב על שינוי. במקום, כדאי שתקיפו את עצמכם באנשים שמהווים עבורכם השראה, אנשים שעושים את מה שאתם רוצים לעשות, שחיים קריירה כמו זו שאתם רוצים שתהיה לכם. תשאלו את עצמכם, מי האנשים האלה ומה בדיוק הם עושים שאתם מעריכים? פעמים רבות זה דורש רק להרים את הראש ולמצוא מישהו כזה אפילו בתוך הארגון או ברשת המקצועית. כדי שנוכל להתחיל להבין מה אנחנו באמת רוצים ולהתפתח לשם. כמו הרבה דברים אחרים, זה מתחיל בלהיות כנים עם עצמנו.

אלה שהולכים מ– ואלה שהולכים אל

ואם כבר כנות, עוד משהו לבדוק הוא האם אתם חושבים על שינוי כי אתם מחפשים לעזוב את המקום הנוכחי או בגלל שאתם מחפשים את הדבר הבא. מה ההבדל? אלה שהולכים מ-, הולכים מהמקום הנוכחי, או במילים אחרות מחליטים שהם חייבים לעזוב, מקבלים את ההחלטה מתוך הרצון לעזוב את המצב הקיים. כאן שווה לשאול את עצמנו כמה שאלות.

הראשונה, היא האם זו תוצאה של אירוע יחיד כמו הערכה שנתית לא טובה או ויכוח עם המנהל. לפעמים מה שנראה כמו אירוע יחיד הוא פשוט פעם ראשונה שאנחנו רואים את הכתובת שעל הקיר. הערכה שנתית פעמים רבות, משקפת באופן חזק משהו שהיה שם כבר קודם אבל אנחנו אולי לא רצינו לראות. יותר קל לראות את זה על אחרים. כמה פעמים ראיתם איך ברור לחלוטין שמישהו, אחר לא אתם, בדרך למטה והחוצה מעצם ההחלטות שמתקבלות, השינוי הארגוני, המסרים, חלוקת המשימות. מבחוץ אנחנו רואים את זה קורה ושואלים איך אותו אדם לא קורא את הכתובת שעל הקיר. אבל יותר מידי פעמים אנחנו לא רואים את הכתובת הזו כשהיא מכוונת אלינו. אז זה המקום, במה שנראה כמו אירוע בודד, לבדוק אם הוא אכן כזה או שהוא פשוט הפנס שמאיר לנו את הדרך החוצה.

אבל לפעמים אירוע בודד הוא אכן אירוע בודד, חוסר הסכמה עם מנהל, תפקיד שלא קיבלנו, משהו שלא משקף את הערכת הארגון אלינו וגם לא את המשך הקריירה שלנו. ואז, גם אם נחליט שאנחנו מתחילים לחשוב מה הלאה, לעשות זאת מתוך מחשבה ולא מתוך כעס.

למה כן לעזוב? כי אתם כבר לא אוהבים את מה שאתם עושים, לא מאמינים בארגון או במוצר, לא אוהבים את האנשים שאיתם אתם עובדים, לא מעריכים את ההנהלה. אולי אתם אוהבים ומאמינים עד כדי כך שנתתם לעבודה להשתלט לכם על החיים עד כדי כך שזה פוגע בכם, בבריאות, במשפחה, בדברים האחרים שאתם יודעים שאתם מוכרחים לפנות להם זמן. פגשתי השבוע מנהלת אמיצה שעזבה מקום עבודה שאליו היא מחוברת בכל נימי נפשה דווקא בגלל שהבינה שהיא זה העבודה והעבודה זה היא, וזה לא טוב לשני הצדדים. ולפעמים צריך לעזוב כי משעמם לכם, אתם לא מרגישים שאתם מנצלים את כל היכולת שלכם, ממצים את הפונטציאל. הפער הזה שנפתח כי אתם התפתחתם, היכולות שלכם, הרצונות שלכם, החלומות שלכם כבר לא מתואמים עם מקום העבודה הנוכחי ואת השלב הבא בקריירה שאתם רוצים שתהיה לכם לא תוכלו לבנות מהמקום הזה.

לעומת זאת יש את אלה שחושבים על השינוי דווקא מהמקום של הצעד הבא, אלה שהולכים אל. הם לא בוחרים לעשות את השינוי בגלל שהם צריכים לעזוב משהו אלא בגלל שהם צריכים להמשיך אל משהו אחר. הם יודעים כשהגיעה הזמן לשינוי בגלל שהם בוחנים כל הזמן את הקריירה שלהם ביחס למטרות ארוכות טווח ויודעים לזהות כשיצאו מהמסלול הנכון. או שנתנו לעצמם מתנה והחליטו לבחון מחדש את עצמם, את מי שהם היום, את החלומות שלהם, ובמקום לקפוץ בלי מחשבה על הדבר הבא הם עצרו להבין קודם היטב לאן הם רוצים ללכת, מה הם מחפשים, ואיך הם רוצים שיראה השלב הבא בקריירה שלהם.

אבל גם כאן יש מקום לעצור לוודא שאנחנו לא עושים שינוי מהסיבות הלא נכונות. דוגמא לכזו היא משהו בסגנון "איך זה יראה על קורות החיים". לקחת תפקיד כי זה מה שצריך, מצופה, נראה טוב. מישהו שלח אותי להרצאה שנתן וורן באפט כבר ב 1998 בפני סטודנטים, בה אמר להם להפסיק לחשוב על קורות החיים ולהתחיל לחשוב על מה הם רוצים לעשות כי "לעשות היום את מה שנכון על קורות החיים זה כמו לשמור את הסקס לגיל מבוגר…". או במילים אחרות, זה שאתם לא מאושרים היום, זה לא אומר שאתם חוסכים אושר כדי שיהיה לכם יותר בעתיד.  ואם תתקדמו על השביל הלא נכון, אין סיבה להניח שאחרי העיקול הבא, הקידום הבא, התפקיד הבא, הבוס הבא, שם תמצאו את הקריירה שלכם. תשאלו את עצמכם למה אתם עושים את מה שאתם עושים? האם זה בגלל שאתם חייבים? כי מצפים מכם? כי התחלתם את הדרך הזו ואתם חושבים שכבר מאוחר מידי לרדת ממנה? כי אם הדרך הזו לא מובילה אתכם אל המקום הנכון, או לשום מקום, זה הזמן לעצור ולבדוק מה בכל זאת אפשר לעשות.

לחזור לשיווי המשקל

כי המקום אליו אתם צריכים ללכת הוא זה שקורא לכם לעשייה בלי קשר לתפקיד, למשרה, אפילו להכנסה. אליזבת גילברט, הסופרת שכתבה את לאכול, להתפלל, לאהוב, קוראת לזה המקום שאותו אתם אוהבים יותר מאשר את עצמכם. היא מתארת את חווית ההצלחה גדולה וכישלון גדול כשתי נקודות של "הזרקות מהאמצע", ולמרות שאחת נתפסת כ"טובה" והשניה כ"רעה", שתיהן בעצם מוציאות אותנו משיווי המשקל באותו אופן ובתהליך הזה, של החזרה אל שיווי המשקל, אנחנו מחפשים לחזור אל מה שקורא לנו. זה יכול להיות יצירתיות, משפחה, המצאה, אמונה, שירות. מה שזה לא יהיה, זה המקום בו אנחנו מקדישים את כל כולנו בלי קשר לתוצאה, מורידים את הראש ומבצעים את הדבר הזה שקורא לנו, כי זה הדבר הנכון עבורנו. כי לעבוד במקום הזה, זו מתנה גדולה

לינק לטור בגלובס ב 04.05.2016

ראיון רדיו בהמשך לטור בתכנית החברתית עם לבנת פורן 8.9.16