Home»ללא קטגוריה»מה שמתחיל כמשחק נגמר ככלי עבודה

מה שמתחיל כמשחק נגמר ככלי עבודה

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

טיסות לצרכי עבודה הן אתגר, במיוחד לאלה מאיתנו שעולם העבודה שלהם שזור בחיבורים אנושיים ללקוחות, ספקים, עמיתים, עובדים ומנהלים הפזורים על פני הגלובוס. טיסות עבודה הן גם אתגר לזמן הפרטי, לבית, למשפחה. לפני שנים, כשהדור הצעיר הפרטי שלי עוד היה קטן, לפני עידן סיפור הסקייפ לפני השינה, שאל אותי הבן אם מקום העבודה יסכים לעשות שימוש בטלפורטר, אם הוא ימציא אחד כזה… אתה תמציא, אמרתי לו, אני כבר אדאג לשאר. בחלוף השנים עוד הייתי מידי פעם מזכירה לו שאני עוד מחכה, שהבטחות צריך לקיים. והוא, מהצד השני של התארים, הוא היה מסביר לי על מגבלות הפיזיקה והחלקיקים. אחרי שנים של עיסוק בעולם העבודה העתידי אני כבר יודעת שכל מה שהיום אפשרי היה פעם בלתי אפשרי, ושמה שאנחנו מגדירים היום כמגבלה, מישהו יפתור בדרך יצירתית. אז תסלחו לי אם הטור היום הולך קצת רחוק, אבל בחודש האחרון אני כבר מתחילה לראות איך הטלפורטר שלי הולך ומתקרב. כי מי אמר שטלפורטר חייב להזיז את הגוף במרחב הפיזי? אולי מספיק שיזיז את המציאות, המודעות, החושים? ברוכים הבאים אל עידן המציאות המדומה, מציאות, שעשויה להעביר אותנו על פני מרחב ואולי אפילו זמן. והעידן הזה הפציע.

...

כבר שנים רבות שהמין האנושי מנסה למצוא דרכים להכנס למציאות אחרת, לצאת מהמגבלה של המקום הפיסי ולהיות במקום אחר. להיות, אם לא במלוא המובן הפיזי, לפחות במלוא המובן החושי. הגרסאות הראשונות של מציאות מדומה הופיעו במאה ה 19 כשציורי הפנורמה התפתחו לציורי פנורמה מעגליים Cyclorama, רבים מהם תיאורי קרבות מפורסמים. עם המעבר לתמונות וסרטים התפתח מאותו רעיון ה Imax. המשותף לכל הניסיונות האלה, מעבר לכך שהם דרשו בניין שלם וציוד רב, היה העדר צורך אמיתי, דבר שבא לידי ביטוי בכמות תוכן מוגבלת. כמה אפשר לראות סרטים על דולפינים בים וטיסה בחלל?

הגרסאות החדשות של הרצון הזה, להיות במקום אחר, מופיעות בימים אלה תחת הכותרת מציאות מדומה (Virtual Reality = VR) . ב 28 במרץ יצא למכירה ה Oculus Rift של פייסבוק וב 5 באפריל HTC Vive ובאוקטובר הקרוב צפוי לצאת ה Playstation VR של סוני. כן, אני יודעת, אתם חושבים עכשיו משחקי מחשב וזה, זה טור על עבודה. בהחלט עבודה. הטור הזה נכתב בגובה שלושים אלף רגל, בטיסה בין יבשות לצרכי עבודה. כי גם בעולם השטוח שלנו, הגלובלי, אנחנו עדיין מוגבלים על ידי זמן ומקום. יש לנו שיחות ועידה וחדרי וידיאו מתוחכמים, אנחנו יודעים לשתף קבצים ובודקים כל הזמן פתרונות לחדרים וירטואליים. ועדיין, כשנדרש מפגש שמפעיל יותר מחוש אחד או שניים אנחנו עולים על רכב, במקרה הפשוט, או מטוס, במקרה המורכב יותר, ומביאים את כל כולנו לחדר ממשי.

השנים האחרונות לימדו אותנו שהעולם של מחר לא דומה לעולם של היום, בטח לא של אתמול. ומה שמתחיל כמו קוריוז, או משחק, יגיע מהר מאד אל מרכז החיים ואיתו גם אל העבודה. לפני עשור בערך נכנס לחיינו ה iPod ושימש לפנאי, למוסיקה. ה iPod Touch גם הוא נקנה קודם כל לילדים, למשחקים. ה iPhone כבר לא היה טלפון, הוא כבר היה פלטפורמה לאפליקציות והוא ושאר הטלפונים החכמים שבאו בעקבותיו הוציאו את ה Blackberry לגמלאות. רוצים עוד דוגמא? נלך עוד יותר אחורה, לימים בהם המחשב היה נחלת המשרד, לא הבית. ומה הכניס את המחשבים לבתים הפרטיים? קונסולות המשחקים היו ראשונות, אחריהן מעבדי התמלילים והשאר היסטוריה.

נחזור לרכישה של פייסבוק את Oculus תמורת 2 מיליארד דולר. זה קרה לפני שנתיים. בפוסט שפירסם צוקרברג ושמסביר את הרכישה הוא מגדיר את חווית המשחק והסרט כהתחלה. התחלה לפלטפורמת תקשורת חדשה, כזו שתאפשר לנו להיות נוכחים במרחב וחוויות מבלי להיות נוכחים בגופנו. כבר ברור שאנחנו מוכרחים לייצר דרכים חדשות לשיתופי פעולה, כאלה שיקדמו את השיח האנושי. מה שהמציאות המדומה עשוייה לעשות לחיינו תלוי ביכולת שלה לצאת ממרחב הפנאי ולהכנס אל מרכז הבמה, לעולמות החברתיים ולעולמות היצרניים. בדומה לטלפון החכם או הרשת או נגישות המידע, יש כאן הזדמנות לטכנולוגיה שתאפשר לנו לעבור למציאות אחרת כחלק פשוט ונגיש בתוך היום שלנו. לאפשר לנו לגשר על זמן ומקום, "לעבור מציאות" לא רק כשאנחנו רוצים אלא בתור כלי שאנחנו צריכים וצורכים. משהו שיהיה שם לא רק עבור פנאי, אלא גם עבור עבודה ואפילו בחיים הפרטיים. בכנס עולם עבודה עתידי שהובלתי ב 2010 מישהו נתן קרא לזה היכולת לנוע בין המרחבים של הבית והעבודה בלי מגבלות –  Working from Home and Homing from Work. אני מכירה הרבה נשות עסקים שמספרות לילדים סיפור לפני השינה בסקייפ מנסיעה עסקית. בטח, עדיף שנהיה שם מכורבלים באותו החדר. אבל אם זה לא אפשרי, לא עדיף שהחוויה תהיה כמה שיותר מציאותית?

הרצון לבלות יותר זמן משפחה עמד מאחורי הדבר הכי קרוב לטלפורטר, מערכת ה Holoportation של מיקרוסופט שנחשפה החודש, סוג של סקייפ על סטרואידים, כזה שמאפשר לך "לקפוץ" אל תוך המציאות של מישהו אחר בצורה של הולוגרמה תלת ממדית בגודל מלא. מנהל הפרויקט מספר שהצורך להישאר מחוברים, הן בעבודה והן בחיים הפרטיים, הוא שהוביל אותם להתמקד ביכולת זו עבור מערכת המציאות הרבודה (Augmented Reality = AR) של מיקרוסופט, ה HoloLens. כאן, במקום להיכנס למציאות אחרת, אנחנו מלבישים אותה על המציאות הקיימת. או במילים אחרות, במקום ללבוש משהו שדרכו אנחנו נכנסים ל"מקום אחר", משהו משקף לנו מידע חדש במקום בו אנחנו נמצאים.

המטרה של הפרויקט בסופו של דבר לייצר מערכת יום יומית ממש כמו מה שאנחנו מחזיקים בסלון לשימושנו הפרטי, ממש כמו המערכת של הטלויזיה או המוסיקה. אבל במקום מערכת שמע היקפית (Surround) זו תהיה מערכת חיזיון היקפית (Surround Vision). אבל ברור שלפני שנגיע לשם, סביר להניח שנמצא חדרי ישיבות שמאפשרות מפגש הולוגרמי במקומות עבודה ולא ירחק היום בו העלות שלהם תימדד מול עלויות הטיסה.

אי אפשר להתעלם ממה שהטכנולוגיה הזו תעשה לנוכחות שלנו במרחב. היכולת הזו לעזוב את הגוף בעולם הממשי ולהעביר את המודעות למקום אחר לגמרי, להמצא כל כולך במקום אחר, בסביבה אחרת. ואם אין לנו מגבלות של מקום וזמן, מה זה יעשה לענן העבודה, ליכולת לעבוד בכל מקום עם כל צוות, ליכולת של ארגון להביא לתוכו את היכולות הדרושות בזמן הנכון. כבר היום יש הרבה עבודה ועובדים בענן וכמות ומגוון האתרים המייצרים את החיבור הזה הולכת וגדלה. ועדיין, רוב החיבורים בענן נעשים בין עבודה לעובד יחיד ואנחנו לא יודעים להתארגן על עבודה קבוצתית וירטואלית.

כניסתה של המציאות הוירטואלית אל עולם המשחקים והסרטים רק מסמנת את הדרך. אם לשפוט ממה שקרה למשחקי המחשב, שגם הם התחילו ממשחק מול מחשב אישי, עברו למשחק של משחק יחיד מול הרשת וכבר מזמן נמצאים בעולמות וירטואליים בהם מתארגנות קבוצות למשחק משותף מול קבוצות אחרות, משחקים הנקראים Massively multiplayer online role-playing games (MMORPGs). תחשבו על זה, הדור הצעיר, במשחקי הרשת לומד לעבוד בעולם בו מתקבצים לקבוצות לצורך מטרה משותפת, נבחרים לקבוצה על פי הדירוג שצברו במקצוע שלהם, במשחק כמובן. הם לא בהכרח מכירים את חבריהם לקבוצה אבל לכל אחד יש תפקיד מוגדר. וצריך לתקשר בזמן אמת כדי להשיג את המטרה המשותפת. ואם זה לא היה ברור, השחקנים מכל העולם והכל בענן. במילים אחרות, הדור הצעיר כבר מכין את עצמו לעולם העבודה הוירטואלי…

אז תדמיינו עולם עבודה שבה אפשר כמעט להתעלם מגיאוגרופיה, אולי אפילו מזמן, משפה. כשנוכל לזוז עם המציאות המדומה במרחב ולתקשר עם אנשים אחרים נוכל למצוא את עצמנו בחדר וירטואלי, לשרטט ביחד על לוח וירטואלי, לחוש, לא רק לראות או לשמוע, את מה שקורה אצל אחרים. ועם התפתחות יכולות התרגום, סביר שנוכל אפילו לדבר בשפות שונות אבל לשמוע את כל השיחה בשפה שנבחר. אולי נוכל להגיע לחדר בזמנים שונים ועדיין להיות שם ביחד. וזה עוד לפני שחשבנו על כל המקצועות החדשים, ההזדמנויות העסקיות, היכולות. עולם העבודה העתידי לא משעמם לרגע…