Home»קריירות»צאו מקורות החיים שלכם

צאו מקורות החיים שלכם

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

רובנו מכירים מישהו שלא אוהב את עבודתו. ועם זאת אנחנו מתקשים לעזוב את המשכורת בשביל החלום, ואולי יותר מכך, אנחנו מתקשים לחלום. לפני כמה עשורים, הצלחה בקריירה הייתה משרה טובה בחברה טובה. היום, שביעות רצון בעבודה כוללת את הרצון להרגיש מחוברים, מקצועיים, לדעת שיש לעבודה משמעות. את המקצוע הזה שבו אנו עוסקים, בחרנו רובנו אי שם בתחילת שנות העשרים לחיינו. ויותר מכך, איפה שהוא בדרך הוא הפך מ"מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?" ל-"איך תתפרנסו?" מתי הפסקתם לעשות את מה שאתם אוהבים? אולי אתם בכלל אוהבים לצלם אבל הלכתם ללמוד ראיית חשבון בשביל לשלם את החשבונות. אולי אתם אנשי מכירות בנשמה אבל בעשור האחרון אתם בכלל מנהלים אנשים אחרים שעושים את מה שאתם אוהבים?

השיחה על קריירה שניה מגיעה היום ממקומות רבים. רעיון הקביעות שגווע יחד עם סוף עידן הפנסיות התקציביות וההבנה שאין דבר כזה יציבות תעסוקתית, כל אלה מציפים את השיח מצד המעסיקים. ומצד העובדים, רבים מאתנו מגיעים באמצע החיים אל ההבנה שגם אנחנו השתנינו וגם תחום העיסוק שלנו השתנה. אנחנו מתחילים להבין שמה שאנחנו עושים היום לא ייקח אותנו על העשורים הבאים והגיע הזמן לבחון את השאלה מה הלאה?

בשלב הזה אנחנו יודעים הרבה יותר "מה לא" ממה אנחנו כן רוצים לעשות. ובוודאי לא מבינים את מלוא מרחב האפשרויות העומד בפנינו באמת. ברירה המחדל היא לחפש משרה שכירה תחת כותרת מקצועית שהורגלנו אליה והאוטומט הזה שולח אותנו מיד אל קורות החיים שלנו. קורות החיים שמגדירים את כל התפקידים שעשינו, את כל מה שאנחנו כביכול מוסמכים לעשות. השילוב הזה, בין התפיסה שלנו כקורות החיים של עצמנו לבין התפיסה שהקריירה השנייה שלנו גם היא משרה שכירה בארגון אחר, שני אלה מגבילים מאד את אופן החשיבה על המשך הקריירה. הטור של היום רוצה להרחיב מבט אל מרחב אפשרויות גדול יותר בשני המישורים של הקריירה הבאה שלכם – במה תעסקו ואיך?

עבודה זו לא בהכרח שכיר במשרה מלאה

אחת המגמות המעניינות בעולם המשתנה היא המעבר מבעלות על נכסים להסתפקות ביכולת הגישה לנכסים. זו מגמה שהאינטרנט הוליד שהחזירה אותנו להתנהלות חברתית מוכרת מהעבר – במקום שנניח שאנחנו צריכים להיות הבעלים של כל דבר לו אנו זקוקים, אפשר ולפעמים רצוי להסתפק רק בגישה למה שאנחנו זקוקים, לא לבעלות עליו. זה כולל גישה לרכב כשזקוקים לו, גישה לחדר פנוי, גישה להדרכה, לקשר, למידע. הרעיון הזה, של כלכלה שיתופית, זולג עכשיו גם אל עולם התעסוקה  ופותח מרחב חדש של אפשרויות בפני חברות וגם בפני עובדים.

אם בקצה האחד של המרחב הזה נמצאת המשרה השכירה, בקצה השני נמצא דיון ההמונים Crowd Sourcing. מצד ארגונים, זהו מודל בו מחלקים משימה לחלקים קטנים מספיק, כאלה שאפשר לתת לקבוצה גדולה של אנשים לעשות.

מרחב עבודה

חברת המידה AOL המחזיקה בין השאר את ה Huffington Post וגם את אתר הטכנולוגיה הפופולרי Engadget הייתה זקוקה למיפוי קטעי של כל עמודי התוכן באתרים שלה. אפשר היה לכתוב תכנה לשם כך, אבל לוחות הזמנים של הפרויקט היו צפופים והתכנה לא הייתה נכתבת בזמן. אפשר היה לגייס עובדים זמניים לעבודה ידנית, דבר שגם הוא היה לוקח זמן. במקום, פנתה AOL לשירות הענן של Amazon שנקרא Mechanical Turk, אתר המכיל מעל חצי מיליון עובדים ממאות מדינות. בתוך חודשיים הסתיים הפרויקט, בעלות מקבילה לשני עובדים זמניים, סה"כ זמן והוצאה נמוכים בהרבה ממה שהיה לוקח לחברה לעשות זאת בדרכים אחרות.

לעובדים, לעומת זאת, מדובר בעבודות שאין בהן לרוב צורך ביכולות ולכן השכר נמוך אבל זו בהחלט חלופה לעבודות "סטודנטיאליות" או עבודות אחרות שאינן דורשות יכולות, חלופה שמאפשרת גמישות ועבודה מכל מקום.

אבל האפשרויות המעניינות נמצאות דווקא במרחב בין שני הקצוות האלה של אופני התעסוקה, הקצה ה"סגור" של משרה מלאה שכירה והקצה ה"פתוח" של עבודות בענן. בין שני קצוות אלה יש הרבה עבודה מקצועית, גמישה, כזו שאפשר לעשות במקביל לעבודה שכירה, תוך כדי חיפוש עבודה או לצורכי בנייה של מותג אישי והבנה של אפשרויות.

נתחיל דווקא בתוך ארגון. עבור רבים, שינוי בקריירה מגיע עם תג מחיר, ירידה בהכנסה, לפחות בטווח הקצר. אז אם אתם עובדים בארגון אפשר להתחיל את המסע אל הקריירה השנייה דווקא מבפנים. פעמים רבות ישנם אצל אותו מעסיק אפשרויות בתפקידים שונים לחלוטין. זה לא חייב להיות מעבר תפקיד, זה יכול להיות פעילות כל שהיא, חלקית ככל שתהיה, בתחומים שמעניינים אתכם. בארגונים רבים יש יותר פרויקטים מאשר ידיים עובדות, ומישהו שמגיע לאחראי על תחום ומציע את זמנו כדרך לפתח תחום עניין חדש יתקבל לרוב בברכה. אני מכירה עובדת שרצתה לעסוק בעשייה חברתית וארגנה במסגרת הארגון בו עבדה פורום נשות מיעוטים. ומנהל שחלם על דוקטורט ומחקר שהתחיל לעסוק בתוך הארגון בהדרכה ובנה אחר כך קורסים באקדמיה שהתקבלו בברכה. האתגר הגדול של ארגונים היום הוא לשים את העובד הנכון במקום הנכון בזמן הנכון, וזה דורש יכולת ניוד, גם אם זמנית, של יכולות בארגון למקום היעיל ביותר. ארגון שמצליח לחבר אנשים סביב עבודה באופן גמיש, מאפשר לעובדים שלו גם את הזדמנויות הפיתוח. אם אתם נמצאים בארגון כזה, חפשו הזדמנויות כאלה.

אותו דבר אפשר לעשות גם מחוץ לארגון אפילו באופן התנדבותי. מי עוסק בפעילויות שמעניינות אתכם? אילו ארגונים? כנסים? מוסדות אקדמיים? כל פעילות שתעשו במרחב החיצוני תעזור לכם לבנות את המותג המקצועי שלכם, לא כבעלי תפקיד בתוך ארגון אלא כבעלי מומחיות ויכולות. וכשתהיו ברורים מהו המותג שלכם, תגלו שיש לכם גם הזדמנויות עסקיות במרחב הזה של העבודה, שבו אנשים זקוקים למה שיש לכם להציג ומוכנים לשלם עבורו על פי זמן או פרויקט. ראיתי מספר רב של מנהלים שבחרו להתנדב בעמותות חברתיות, להביא אליהן את יכולות הניהול מהארגונים בהם עבדו, דבר שתרם לעמותות אבל תרם גם למנהל לחדד את היכולות שלו מחוץ לארגון ולגלות איפה עוד הוא יכול להביא ערך.

שכירים רבים נרתעים בשלב הזה מכותרות הנלוות לתפיסתם לעיסוק כזה, כותרות של "יועץ" או "עצמאי". עזבו כותרות. בעולם העבודה השיתופי, בו אנשים שוכרים מאנשים את מה שמביא להם ערך בזמן שהם זקוקים לערך כזה, אם יש לכם מה להציע ויש מי שצריך, תמכרו. גם אם זה אומר להקים תשתית של עוסק פטור או מורשה. וגם אם זה מידי פעם, במקביל למשרה שכירה, כדי להרטיב את הרגליים ולבדוק אם זה מתאים לכם. מבלי להתעקש להגדיר את עצמכם בכותרות שגורמות לכם אי נוחות, או להיות תחומים בכותרות תפקיד שכבר לא מתאימות למידתכם. וכאן אנחנו מגיעים אל מה שמגביל את רובנו באמת, החיבור הרגשי שלנו אל קורות החיים שלנו.

אתם לא קורות החיים שלכם

קורות החיים שלנו מחברים אותנו דווקא לזהות מקצועית צרה, כולל כותרות תפקידים, סימני סטטוס. תחשבו על זה ככה – אם זה משהו שאפשר לקחת מכם, אז זה לא באמת מי שאתם. לדוגמא "חשב", "איש קבע", "מנהל", אלה לא מי שאתם, אלה מה שעשיתם. יותר מידי פעמים אנחנו מזהים את עצמנו, את כל הזהות המקצועית שלנו, עם התפקיד ו/או החברה בה אנו עובדים. זו הזהות שלנו עד כדי כך שהרעיון לא לעבוד בתפקיד הזה או לא לעבוד בחברה משאיר אותנו עם שאלות קשות של מי אנחנו באמת. חשוב להבין שכל התפקידים שעשינו הם לא מי שאנחנו, אלא מה שעשינו. מי אנחנו באמת היא הרשימה של היכולות והניסיון שלנו, אלה שאי אפשר לקחת מאתנו, מה שממשיך להתקיים גם כשלא נהיה בתפקיד או בחברה.

דרך מצוינת לזהות את התחומים האלה היא לשאול חברים ועמיתים שמכירים אתכם היטב. פעמים רבות, הם רואים את הערך והיכולות שלכם במקומות שבשבילכם הם פשוט "שם". היכולת הזו, להבין מי אנחנו באמת, מה היכולות שלנו, מה אנחנו מביאים לכל ארגון או לקוח פוטנציאלי, ההבנה הזו הכרחית לבניית הסיפור שלנו להמשך הקריירה, ה"אני" המקצועי שלנו הנפרד מארגון או תפקיד, זה שמוליד את המותג שלנו ופותח לנו מרחב חדש של אפשרויות להציע את הערך שלנו למי שזקוק לו.

קורות החיים שלנו לא מספרים את הסיפור הזה, הם משאירים אותנו במישור של תפקידים וארגונים. בשביל להבין מה צברתם, איזה ערך אתם מביאים ולמי, אתם חייבים לבנות לעצמכם את האני המקצועי של מי שאתם היום. וזה לוקח זמן אבל שווה את ההשקעה כי ביום שתדעו לספר את הערך שלכם תראו לפתע שיש אנשים שזקוקים לו ושיש לכם יותר אפשרויות לחפש עבודה שכירה במשרה מלאה בארגון חדש.

אל תרפרפו על הפסקה הזו, במיוחד אם היא גורמת לכם אי נוחות. רוב האנשים שאני פוגשת, ששואלים את עצמם באמצע החיים מה הדבר הבא, רובם תקועים בתפיסה של הקצוות, או-או. והתקיעות הזו מובילה פעמים רבות לקיפאון, לאי תזוזה, להתפשרות על מה שיש גם כשיודעים שזה כבר לא זה, לנוחות באי-נוחות… עולם העבודה החדש נותן לנו מתנה, הוא מאפשר לנו לבדוק אפשרויות נוספות ויצירת הכנסה בדרכים חלופיות, ולבדוק זאת במקביל ולא במקום, בקטן ובלי מעברים חדים. מבלי להגדיר את עצמנו אל תוך מסגרות של תפקיד או עיסוק ומבלי להתחייב לאורך זמן. עד שזה יתאים.