Home»חיפוש עבודה»העובדים שלא נספרים

העובדים שלא נספרים

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

העובדים שלא נספרים: מדוע אנשים בוחרים לעבוד כפרילנסרים? כבר היום יותר מ-40% מהעובדים במדינה עובדים בעבודה נוספת כפרילנסרים, בעבודה קבלנית, כעובדים יומיים, זמניים, בחלקיות משרה ■ מדובר במיליוני אנשים שעובדים במתכונת שאינה "רגילה", כלומר תפקיד קבוע ויחסי עובד-מעביד ■ מה זכויותיהם?

לאט לאט צומחת לה אוכלוסיית עובדים חדשה. לא, הם לא שקופים, להיפך, הם מנוע הצמיחה של הכלכלות העולמיות. העובדים העצמאיים, הפרילנסרים, הופכים ממי שהיו פעם ברגים שוליים במערכת העבודה לכח עבודה עולה, משמעותי. אם פעם היינו פוגשים בהם רק בהקשר של אלה הנותנים שירותים לארגון, היום אנחנו כבר נתקלים בהם כמומחים חיצוניים בפרויקטים משמעותיים. ובמפגשי חברים בשישי בערב כבר לא נדיר לפגוש את אלה שמספרים על פרויקטים יזומים ועצמאיים. ולא, הם לא עזבו את מקום העבודה מהפעם האחרונה שנפגשתם.

הם עדיין לא נספרים, בכל המובנים של המילה. לפחות לא על ידי הרשויות, המחוקקים וחלק ניכר מהמערכות הפיננסיות. אבל חכו, כל זה הולך להשתנות יחד עם השאלה הזו, מיהו עובד?

בשנים האחרונות אנחנו רואים מעבר ממתכונת עבודה במשרה מלאה, לאורך זמן אצל מעסיק יחיד למתכונת עבודה של פרויקטים מרובים עבור לקוחות שונים. עבודה מסורתית מוחלפת על ידי עבודה עצמאית וגם שכירים מסתמכים על פרויקטים עצמאיים כתוספת לעבודה המסורתית. עובדים עצמאיים, זמניים וחלקיים תופסים חלק הולך וגדל בכלכלה העולמית. מחקר חדש של המשרד לדין וחשבון בארה"ב מראה שכבר היום מעל 40% מהעובדים בארה"ב עובדים בעבודה נוספת כמו פרילנסר, עבודה קבלנית, עובדים יומיים, זמניים, בחלקיות משרה. מיליוני עובדים שאין להם מה שהורגלנו לחשוב עליו כמתכונת עבודה "רגילה" – כזו שכוללת תפקיד קבוע ויחסי עובד מעביד.

בשנת 2011 סקר של איגוד העובדים העצמאיים טען שכמעט מחצית מהעובדים מדווחים שהכנסתם השנתית מקורה בשתיים או יותר צורות עבודה. וזאת בניגוד גמור למספרים החודשיים שמדווחות הממשלות, המתמקדים ברובם על עובדים שכירים במגזר הפרטי והציבורי ועל מי שמוגדר כעצמאיים. הגדרות אלה לא לוקחות בחשבון את הניואנסים ובמיוחד לא מתייחסות לחפיפה ההולכת וגוברת בין אופני התעסוקה השונים. גם חברת Intuit, המספקת שירותי ניהול פיננסיים לעסקים קטנים, דיווחה לפני כמה שבועות על מחקר שעשתה בשיתוף עם חברת המחקר Emergent Research שחוקרת את התפתחות העבודה העצמאית ובו ניתן לראות ששילוב בין מספר אופני עבודה הופך יותר ויותר נפוץ ובקרב העובדים במתכונות השונות. נתון מאד מעניין במחקר הזה הוא שרבע מהעובדים העצמאיים מחזיקים גם במקביל במשרות שכירות רגילות.

למה צומח אופן התעסוקה הזה? הטענה היא שהוא תומך בכלכלה הגלובלית, הניידת, הגמישה. רבים מהתפקידים הנוצרים היום פונים לעובדים שאינם שכירים במשרה מלאה וארגונים דווקא מחפשים עזרה מקצועית מבחוץ על בסיס פרויקטים לתקופות זמן קצובות. זוהי מגמה רחבה של צורך בגמישות מצד הארגונים, מגמה שנקראה גם ה Jobless Recovery, בהתייחס להתאוששות השווקים לאחר המיתון, התאוששות שלא הביאה בצידה בכל המקרים גם צמיחה של משרות שכירות. כן, אי אפשר להתעלם מזה שעובדים עצמאיים מספקים לארגונים גמישות, להוריד פעילות כשקשה ולהעלות אותה כשמתחיל להשתחרר הלחץ. אבל זו לא הסיבה היחידה. בתעשיות רבות, במיוחד במקצועות יחסית חדשים, יש קושי למלא משרות במתכונת הקלאסית של גיוס עובד מקומי במשרה מלאה. פעמים רבות השינויים בעולם העבודה מאפשרים לארגונים להגיע אל היכולות הנדרשות גם מבלי להזדקק למשרד פיזי והטכנולוגיה מאפשרת עבודה גם דרך ערוצי התקשורת השונים. ברגע שאין קשר ישיר בין עבודה למקום וזמן, לא חייב להתקיים גם קשר כזה בין עבודה ליחסי עובד מעביד. וכך אנחנו מגיעים למודלים שונים של העסקה שאין בהם הכרח או רצון ליחסי עובד מעביד, משני הצדדים.

on demand

אז זהו, שזה נכון מסתבר גם מצד העובדים. הסקר של איגוד הפרילנסרים שאל מדוע אנשים הפכו לעובדים עצמאיים והרוב הגדול של התשובות התייחס באופן מפתיע דווקא לבחירה והעדפות אישיו ולא לכורח. אנשים מדווחים שהם עובדים באופן עצמאי, או גם באופן עצמאי, מבחירה מהסיבות הבאות: גמישות בלוחות הזמנים, מגוון פרויקטים, החופש מהפוליטיקה הארגונית, יותר שליטה מקצועית ויצירתית ואפילו בגלל שאפשר להרוויח יותר. זה גם תואם את מחקר של Intuit מהשנה שזיהה גם הוא את הסיבות המרכזיות כולל הכנסה, שליטה בזמנים, להיות המנהל של עצמי, גמישות עבודה וחיים אישיים וגם הרצון לנסות משהו חדש ולרכוש כלים חדשים. ורק בסוף הרשימה נמצאים חוסר היכולת למצוא עבודה או השלמת הכנסה בזמן חיפוש עבודה. ועוד נתון מעניין, רק 5% מהנשאלים אמרו שכל הכנסתם מגיעה מסוגי העבודה הגמישים, הרוב מרכיבים תיק קריירה מעבודות גמישות יחד עם משרות חלקיות או מלאות.

ניצנים של שינוי בגישה

אז למה בעצם לא סופרים את האוכלוסייה הזו באופן מסודר? ברוב המקרים בהם נאסף מידע על ידי קובעי המדיניות על עובדים הדבר נעשה לצורך ההבחנה בין מי שעובד ומי שלא. זוהי נקודת מבט בינרית שאיננה מבחינה במגוון הדרכים בהם אנשים עובדים היום. ובלי מערכת מסודרת של סקרים על כח העבודה החדש לא ניתן להבין את היקף התופעה והגידול של סוגי העבודה השונים. ומאחר ומי שלא נספר לא נספר, אזי גם סביר שללא הספירה הזו לא נבין את מלוא ההשלכות על הכלכלה ולתת מענה לאתגרים הייחודיים לאוכלוסיות אלה.

אבל גם אם נרצה לספור, זה בכלל לא פשוט. נתחיל מעצם ההגדרה. איך מזהים את הפרילנסרים בנפרד מהסוחרים, החקלאים, האמנים, הסטארט-אפיסטים ובעלי העסקים? אין לנו הגדרות ברורות. כמה שעות צריך בכלל לעבוד כדי להחשב פרילנס? ברוב המקרים, ההתייחסות של קובעי מדיניות והמוסדות הפיננסים בעולם מבוססת על תפיסת העבודה כפרדיגמה שבה לעובד יש תלוש משכורת או פעילות עצמאית מרכזית. רוב המסגרות האלה אינן יודעות איך לאכול את הצרכים של פרילנסרים ומי שמרכיב לעצמו תיק קריירה, עובד עצמאית.

בעולם בו הרעיון של חוזה קבוע כבר כמעט איננו קיים יש בעיתיות בהגדרה של זמניות העבודה על פי אורך הזמן שבהם צפויים להמשך יחסי העבודה. עובדים רבים היום עובדים בכלל ללא חוזה ואין בכך להעיד על משך הזמן שבו יוכלו להמשיך לעבוד בהסדר מסויים. מי שיש לו חוזה יכול למצוא את עצמו מפוטר, ומי שאין לו כלל חוזה יכול לעבוד באותו מקום שנים ארוכות. לכן, בעולם העבודה החדש יש מקום להרחיב את ההגדרה של הסדרי העבודה החדשים.

מאז 2005 לא אספה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב מידע על אוכלוסיית העובדים הזמנית. בנייר עמדה של ועד הפרילנסרים משנת 2011 עלתה הדרישה לבצע שוב ספירה שכזו. זה נושא חם במערכת הבחירות המתנהלת כרגע בארה"ב ואכן, על פי הודעה של מזכיר העבודה בממשל האמריקאי, פרז, הסקר הבא, זה שיתפרסם ב 2017, יתמקד בין השאר גם באוכלוסיית עובדים זו. אל תמעיטו בעובדה הזו, אם הממשל חושב ששווה לספור את אוכלוסיית העובדים במתכונת החדשה, אז זה אומר שמתקרב העידן שבו היא תספר בכל המובנים של המילה… או אם לצטט את דבריו של מזכיר העבודה האמריקאי פרז, איך מוודאים שעבודה בעידן החדשנות מאפשרת לגאות להעלות מעלה את כל הסירות, לא רק את היאכטות?

איך זה קשור? כי מי שנספר, נספר. כולל לצרכי מדיניות ציבורית ושירותים פיננסיים.

קובעי מדיניות, מחוקקים, אקדמיה, כלכלנים וגם התקשורת מסתמכים רבות על מספרי תעסוקה ועבודה של הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה במדינות השונות. כל עוד אלה לא משקפים את השינויים בשוק התעסוקה, כל עוד הם אינם סופרים גם את העובדים העצמאים כולל את אלה שהם גם שכירים וגם עצמאיים, הרי שלא ניתן יהיה לתכנן, להעריך ולשנות מדיניות בכדי שתתאים לעולם העבודה המשתנה. על המערכת הציבורית לפתח את האופן בו היא מבינה, מודדת ותומכת בכח העבודה העצמאי, במתכונתו כבר היום ובוודאי בצפי לגידול העתידי. זה כולל לדעת להגדיר את קבוצות העובדים החדשות ולספור אותם, להעריך את חלקם בשוק התעסוקה היום ובעתיד ולזהות את החסמים הקיימים כיום במדיניות ובשווקים בכדי לאפשר להם לפרוח.

אפשר להניח שברגע שתתברר היקף התופעה, לא ניתן יהיה להתעלם יותר מהשוק החדש הזה של עובדים, כאלה שאינם שכירים במשרה מלאה. אלו צורות עבודה שאין בצדן תנאים שכוללים, מצד המעסיק, הפרשות סוציאליות, חופשות, ימי מחלה ושאר המרכיבים של מערכת ההגנות וההטבות של יחסי העבודה המסורתיים. בארה"ב למשל אין להם ביטוחי בריאות או מערכות פנסיה המבוססות על מעסיקים והם נאלצים לרכוש את אלה כבודדים בשוק הפתוח במחירים גבוהים בהרבה. בארץ אנחנו מכירים את העובדה שהם לא עונים להגדרות של אבטלה וכשיש להם תקופה של ירידה עד כדי עצירה בהכנסה, אין להם רשת בטחון. תכניות ציבוריות רבות לקידום עסקים קטנים לא פונות כלל לאוכלוסיית העובדים העצמאיים. וגם המוסדות הפיננסיים מתקשים לתת שירות למי שאין לו תלוש משכורת או עסק בהגדרתו הקודמת. אפשר להניח שאם ממשלות יתחילו לספור את האוכלוסייה הזו בצורה מסודרת, ייקחו מתכנני המדיניות וגורמים נוספים את צרכיה בחשבון ובכך, אגב, יקדמו מן הסתם גם את הכלכלה והמשק כולו.

לאט לאט משתנה כאן ההגדרה של מה זו עבודה, לעבוד, להיות עובד. מצד אחד, אנחנו גאים להיות Startup Nation, שמעתי השבוע מישהו משווה את זה לפירנצה בתקופת הרנסנס. אבל בכל מה שסובב את עולם העבודה, מערכות שלמות עדיין לא התאימו את עצמן לשינויים האלה ומייצרות אתגרים עבור מי שכבר פועל בעולם העבודה החדש.

לינק לטור בגלובס ב 24.02.2016