Home»חינוך»הדבר הבא בהשכלה: מיקרו-תואר

הדבר הבא בהשכלה: מיקרו-תואר

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

עולם העבודה המשתנה צובע מחדש גם את פניהן של מערכות ההשכלה הגבוהה. המערכת הקיימת יודעת לספק השכלה ב"חבילות" שמישהו תפר עבורנו, במקבצי קורסים שהופכים ל"תואר בענייני משהו"

זוכרים איך מתחיל הסרט הראשון של הארי פוטר? הארי גר בבית דודיו, אנשי נטולי כח קסם, ויום אחד מגיעה אליו המעטפה שהתקבל אל פנימית הקוסמים. התקבל, במילים אחרות מישהו החליט שהוא מתאים, עונה על כל הקריטריונים, למרות שמעולם לא נרשם. תחשבו על זה רגע בקונטקסט של עולם העבודה העתידי. נוסף כאן כיוון חדש לחיבור הזה בין היכולת שלנו וההזדמנות, והוא הכיוון שבו ההזדמנות מוצאת אותך על סמך קריטריונים ויכולת חיפוש, ולא רק אנחנו מחפשים את ההזדמנות.

את ההקבלה הנפלאה הזו שמעתי השבוע מד"ר דניאלה גורביץ מאוניברסיטת בר אילן, בהרצאה מרתקת על פנטזיה ומדע בדיוני ככלים לזיהוי מגמות עתידיות. לד"ר גורביץ תובנות מאד מעניינות הקשורות לעולם העתיד אבל בטור של היום נתמקד דווקא בסיפור הזה, של המעטפה המגיעה אל המועמד רק בגלל שהוא מתאים ולא בגלל שהוא פנה. הכנס הזה בו הצגנו, ד"ר גורביץ ואנוכי, היה במוסד אקדמי שהציג, בין השאר, חדשנות במתכונת של מסלול לימודים עם התמחות חדשה, מעודכנת. אבל אם אתם קוראים את הטור הזה על עולם העבודה העתידי אתם כבר יודעים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ולכן השאלות בנוגע לחדשנות בתחום ההשכלה הגבוהה מתחילות בעצם היסודות של המוסד המכובד. או במילים אחרות, האם בעולם שבו המציאות מתעדכנת במהירות וסביר להניח שנצטרך לעדכן את מסלול הקריירה שלנו מספר פעמים, האם מסלולי לימוד של שלוש או ארבע שנים בעלי תכנים קבועים ומול מרצים המקנים חומר מן הבמה, האם אלה בכלל מתאימים למציאות החדשה? ומה יעשה מי שצריך אחרי כמה שנים להתאים את היכולות שלו למקצועיות המשתנה?

עולם העבודה המשתנה צובע מחדש גם את פני מערכות ההשכלה הגבוהה. המערכת הקיימת יודעת לספק השכלה ב"חבילות" שמישהו תפר עבורנו, ביחידות של שלוש או ארבע שנים, במקבצי קורסים שנופלים תחת מה שנקרא "תואר" לענייני משהו. שיהיה ברור, אין כאן אמירה שהתואר לא מקנה משהו בעל ערך. אבל יש כאן בהחלט מקום לשאול שאלות לגבי הקצב ועדכניות התכנים וגם לגבי אופן העברתם.

מסלולים מוכרים על ידי התעשייה

תומס פריי הקים את מכון דה-וינצ'י ותבע את המונח מיקרו-קולג' (מיקרו מכללה) בכדי להגדיר סוג חדש של מסלול לימודים פוסט-אקדמיים מרוכז שמטרתו להביא את הלומד לסף הכניסה המינימלי בתחום מסוים, נכון לאותה נקודת זמן. הרעיון כאן שאם רבים צריכים להתאים מחדש את הגדרת המקצוע שלהם כל שנה, לימודי מקצוע דרך אקדמיה קלאסית אינם פתרון מתאים. אנחנו מכירים את הרעיון הזה מתחום ההסבות המקצועיות בדומה לפעילות ציבורית עבור מובטלים או בתקופות מסוימות אפילו פעילויות עסקיות בתחום התוכנה. הטענה של תומס פריי היא שצורך זה לא רק ילך ויתרחב אלא יקיף עולמות תוכן מקצועי שלא היו בו הכשרות מסוג זה בעבר וידרשו רמה גבוהה והכרה של התעשייה בתחומי התוכן, התעודות והתארים. דוגמאות לכאלה היא הכשרה בתחום מימון המונים, תכנון ושימוש במדפסות תלת מימד, הטסה של מזל"טים – לא אלה הצבאיים, אלא המביאים את הפיצה אל הדלת…

תכירו את המונח החדש יחסית MOOC – Massive Open Online Course. באתר של האוניברסיטה הפתוחה מגדירים אותו עבורנו כקורס מקוון, רב משתתפים, פתוח לכל, ומוצע באינטרנט לציבור הרחב ללא תשלום וללא קרדיט אקדמי. יותר ויותר מוסדות אקדמיים, גם בארץ וגם בעולם, מציעים היום דרך הרשת קורסים ברמה גבוהה בחינם. עד לא מזמן זה נחשב מצוין למי שהייתה לו המוטיבציה ללמוד, דבר חשוב לכשעצמו. אבל השאלה המהותית שעמדה ברקע, האם יש ללימודים האלה ערך בעיני המעסיקים, שכן לא היה להם ערך לצרכי תעודה אקדמית או מקצועית. וכאן אנחנו מגיעים לשינוי שקרה בשנה האחרונה, שינוי שמרמז על תחילתו של גל שינוי במערכת ההשכלה הגבוהה.

בפברואר בשנה שעברה הוציאה חברת הקורסים החינמיים המובילה ברשת קורסרה Coursera הודעה על כך שהגיעה להסדר עם גוגל, אינסטאגרם וחברות רבות אחרות להשיק מה שנקרא "מיקרו-תארים". באתר שהקימה לצורך כך ושנקרא "התמחויות" היא מציעה ללמוד יכולת בסדרה של קורסים, ליישם את היכולת הזו במסגרת פרויקט מוגדר בשת"פ עם ארגון ולקבל תעודת התמחות. ההתמחויות נעות מיכולות לעולם הטכנולוגי כדוגמת שיווק דיגיטלי או מחשוב ענן עם פרויקטים באוניברסיטאות, דרך מדעי הגנום עם פרויקט בבית חולים וגם מוסיקה, למידה וירטואלית, ואפילו סינית. גם המתחרה שלה יודאסיטי Udacity השיקה תכנית "ננו-תואר", תכניות שנבנו בשיתוף עם ומוכרות על ידי תעשיות מובילות.

המהלכים האלה באים לתת מענה לשאלה שריחפה בסוגיית ההכרה של הקורסים החינמיים. האם זה "נחשב" בעיני המעסיקים אם למדת במסלולים לא אקדמיים. לענות על השאלה האם אפשר לקבל הכרה לענייני תעסוקה בקורסים חינמיים מסוג זה?

התהליך הזה מאיים לטלטל את מגדל השן באקדמיה. בארה"ב, פתח משרד החינוך אתר מהפכני שנקרא "תעודת המכללות" שמכיל בין השאר נתונים מתוך רשויות מס הכנסה על השכר של בוגרי האוניברסיטאות. העיתונות האמריקאית חוגגת מאז עם הנתונים, ואחת השאלות הנדונות היא האם יש קשר בין גובה שכר הלימוד וגובה ההכנסות העתידי. הקשר הזה היווה בעבר את אחד מעמודי הטווח של המערכת, כשתלמידים והוריהם נכנסו לחובות גדולים בכדי לממן את שכר הלימוד הגבוה, מתוך אמונה שזה יחזיר את עצמו בשכר שיקבלו הבוגרים. הנתונים המתפרסמים חושפים את הערך האמיתי בשוק העבודה של ההשכלה הנרכשת, כפי שזה בא לידי ביטוי בשכר על פני עשור שלם של עבודה.

אז תוסיפו לזה את הדיון על הערך של לימודים דרך הרשת ויש מקום לשאול את השאלה האם המרצה, הפרופסור, על הבמה באולם האקדמי יהפוך במהרה להיות סיפור מהעבר? האם אחרי עולם המוסיקה, הסרטים ואפילו הספרים, עומדת ההשכלה הגבוהה להיות התעשייה הבאה שתעבור מהפך, שתאלץ להתמודד עם גלי חדשנות מלמטה ומהצדדים, חדשנות שתאלץ את האקדמיה לשאול שאלות בסיסיות ביותר לגבי מהות ההשכלה הגבוהה והקשר שלה עם התעשייה והעולם הכלכלי. ישנם עדיין מוסדות השכלה גבוהה שמתייחסים לחדשנות שבלימודים הווירטואליים והמודלים החדשים של מוסדות השכלה כאל אופנה חולפת ומנסים להתעדכן בכך שהם מוסיפים טכנולוגיה אל מודל הלימודים הקיים.

MIT למשל, מוסד מכובד ומוכר, הוציא לא מכבר תכנית שנקראת מיקרו-מסטר בתחום ניהול שרשרת האספקה. במקביל לתכנית המסטר המוכרת של האוניברסיטה, מציעה האוניברסיטה גם תכנית מסטר משולבת, חצי במתכונת הנוכחות הפיזית הרגילה וחצי במתכונת של לימודים דרך הרשת.

מוסד אקדמי שהגדיר את העולם כבמה שלו הוא Minerva שהמסלול הארבע שנתי שלו לתואר ראשון מתנייד כקבוצה בין שבע ערים על פני ארבע שנים כשהרעיון הוא לייצר בוגרים עם ראייה גלובלית, להנגיש עושר רחב של כלים ויכולות, מעבר למה שקמפוס יחיד יכול להציע. וכן, יש מסלולים מגוונים כולל מדעי הרוח והחברה אבל גם מדעי המחשב, מדעי החיים ומנהל עסקים.

אפשר בהחלט לראות עתיד לא רחוק בו הלמידה האקדמית במהלך החיים מתקיימת כמודל שמשלב תכנית המקנה יכולות מרכזיות כמו יכולות הבעה, חשיבה, חקירה, עבודת צוות, ללמוד ללמוד. בעצם סוג של תשתית לחיי העבודה והמקצוע באשר הוא. ועל גבי זאת, מקבצים של קורסים ותכניות עדכניות ותפורות שיאפשרו לעובד ללמוד תחום מקצועי עדכני וישים, לצאת לעבודה ולחזור במהלך חיי הקריירה לקבל אוסף חדש של כלים מעודכנים באותו מקצוע או במקצוע חדש שרק נוצר.

ולא ירחק היום בו ידעו הקורסים למצוא אותנו. כמו שאמזון כבר יודעת להמליץ לנו על ספרים על פי הספרים שכבר רכשנו אצלה; Google Now קוראת עלינו מידע מכל מה שעומד לרשותה, כולל מיילים, ויודעת לומר לנו מתי לצאת בכדי לא לאחר לפגישה ובאיזה גייט המטוס הבא בתכנית הטיסה שלנו; והמלון שבחנו אתמול באינטרנט כבר מופיע היום בפייסבוק שלנו וגם רודף אחרינו אל עמודי החדשות באתרים השונים.

מעולם לא אסף המין האנושי כזו כמות של נתונים על עצמו. הנתונים נותנים לנו מידע ופותחים בפנינו עולמות ידע, שירותים ויכולות שלא עמדו בפנינו בעבר. הטכנולוגיה מתחילה לעזור לנו בכך, עזרה שצפויה לגבור בשנים הקרובות עם היצירה של מערכות שיעזרו לנו על סמך מידע ייחודי. מערכות לומדות ילמדו אותנו ויציעו לנו פתרונות לשאלות שלא ידענו לשאול. ובהקשר שלנו היום, הן יוכלו להציע לנו גם הזדמנויות שלא ידענו שיש לנו. והתפקיד שלנו לדעת לפתוח את המעטפה שתגיע בין אם, כמו אצל הארי פוטר, על ידי ינשוף, או בכל אמצעי אחר שיעמוד לרשותנו באותה התקופה. לפתוח את המעטפה ולדעת לזהות הזדמנות, גם אם לא ראינו אותה לפני שנחתה אצלנו בסלון.

 לינק לטור בגלובס ב 13/01/2016