Home»חינוך»להחליף דיסקט במערכת החינוך

להחליף דיסקט במערכת החינוך

המדינה צריכה להגדיר גם יכולות ליבה, לא רק מקצועות ליבה

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

לא כולם יכולים לעשות 5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה, אבל אין סיבה שלא כולם יידעו כיצד להשתמש בטכנולוגיה, לחפש מידע, לזהות שינויים בתחום המקצוע ולנתח כיצד הם משפיעים עליהם, לטוב ולרע

הטור הזה מהרהר על סקרנות. בין הנופים המרהיבים של פארק תמנע, במכרות נחושת מימי הפרעונים אפשר לראות על האדמה, הצבעונית גם כך, שבבים ירוקים. שבבים שמישהו צריך היה להיות סקרן מספיק בשביל לשים אליהם לב, ולשאול את עצמו מה זה ומה אפשר לעשות עם זה ועם הסקרנות הזו להוציא את המין האנושי מתקופת האבן אל תקופת הברונזה. בעצם, רבים מהשינויים סביבנו נבעו מכך שמישהו הסתכל אחרת על משהו שכולנו עברנו לידו. אז השבוע בפארק תמנע שאלנו את עצמנו אילו "שבבי נחושת ירוקים" נמצאים מתחת לרגליים שלנו ביום יום ואנחנו בכלל עוברים על ידם. ויותר מזה, האם אנחנו מוודאים שבכל רמות ההכשרה שלנו אנחנו מלמדים לעבוד באבן, זו המוכרת, הידועה, או מלמדים לשאול שאלות, לחקור ולחפש את ההזדמנות שבשבבי הנחושת הלא מוכרים?

כי הרי כל מערכות ההכשרה והחינוך אמורות לעודד לא רק את היכולת שלנו להתמודד עם התנאים שיצרו הדורות הקודמים אלא גם ליצור משהו לגמרי חדש, משהו אחר ורצוי גם משהו טוב יותר ממה שיש היום. ובתקופה זו של קצבים הולכים וגוברים של טכנולוגיה, כזו שמשנה את השאלות לא רק את התשובות, אין לנו ברירה אלא לוודא  שאנחנו מכשירים את הדורות הבאים אל העולם שבו יחיו ויעבדו לצד הטכנולוגיה, אחרת נמצא את עצמנו מוחלפים על ידה. וזה, זה צריך להיות נכון גם לעובדי הכפיים, לעובדים המקצועיים, לא רק לעובדי הטכנולוגיה או היזמים.

בשבוע שעבר הטור הזה סקר את השאלות העולות מתוך הטענה שהרובוטים ייקחו לנו את העבודה והעלה את האפשרות שהתשובה היא שהם יעשו דברים שבעבר אנחנו עשינו, אבל לצידם תהיה לנו עבודה, רק אחרת, עם יכולות אחרות, בסביבות חדשות. ריינר סטראק מקבוצת הייעוץ Boston Consulting Group מציג בסרטון מרתק את תמונת הפער בין ביקוש והיצע לעובדים ברמה עולמית לשנת 2030, תמונה המבוססת על העובדה שקבוצת העובדים של 2030 כבר נתונה שכן היא כבר נולדה וקיימת, והביקוש לעובדים נובע מצמיחת הכלכלות העולמיות. בגרמניה למשל צפוי הפער הזה לעמוד בשנת 2030 על 20% מכוח העבודה, 20% משרות שאין עובדים מולן!

אז איך זה מסתדר עם אבטלה ועניים? כאן נעוץ נושא היכולות. בשביל לסגור את הפער, לא מספיק שיהיו אנשים, הם צריכים להיות מסוגלים לעבוד בעולם העבודה של 2030. קחו לדוגמא את תעשיית הרכב הנמצאת בחזית השינוי של העבודה לצד רובוטים. בתעשיית הרכב כבר "עובדים" מעל 40% מהרובוטים התעשייתיים. בשנת 1980 פחות מ 10% מעלות הייצור של רכב הייתה קשורה לחלקים אלקטרוניים. היום המספר הזה כבר עומד על 30% ועד שנת 2030 צפוי לעלות למעל 50% מעלות הייצור של רכב. מה שמעניין הוא שבתקופה הזו כמעט לא היה שינוי בכמות העובדים בתעשיית הרכב. אבל היו שינויים מרחיקים לכת בדרישות התפקידים הן בתעשיית ייצור הרכבים והן בתעשיית התחזוקה שלהם. כבר היום, נולדו שם תפקידים כמו מהנדסי מערכות תפיסתיות שאחרים על האופטימיזציה של התקשורת בין הנהג למערכות הרכב. ותחשבו על מה זה עושה למקצוע שקראנו לו פעם "מכונאי רכב", שמעלה תמונה של סרבל מרוח בגריז מכונות וידיים שחורות? אם 50% מעלות הרכב היא בכלל אלקטרוניקה בתוך מערכות ממוחשבות, איך זה משנה את תפקידו של המוסך? בעולם שבו הרובוטים עובדים לצד האנשים ודרישות התפקיד, גם מהמוסכניק, השתנו לחלוטין, בעולם הזה בו הבעיה אינה למצוא עבודה אלא להיות מסוגלים לעבוד בדרישות העבודה העתידיות, אנחנו חייבים להגדיר מחדש את מערכות ההכשרה.

אין ספק שהאתגר הזה, שמשנה את הרכב ומהות העבודה בטווח רחב מאד של תחומי מקצוע, האתגר הזה נתון קודם כל לפתחן של ממשלות וארגונים. אמנם אנחנו, העובדים, בוודאי צריכים לקחת אחריות על הקריירה שלנו ולוודא שאנחנו נשארים רלוונטיים, לומדים ומתפתחים. אבל בכדי שנוכל לעשות זאת, אנחנו חייבים לוודא שמערכות ההכשרה כולן, החל מבית הספר דרך הכשרה מקצועית והשכלה גבוהה, כולם כוללים רובד בסיסי שמאפשר לעובדים של העשורים הבאים לעבוד לצד הרובוטים, המחשבים והמערכות הממוחשבות.

בדיוק לפני שנה הציגה המועצה הלאומית לכלכלה לממשלה דוח על עולם העבודה העתידי עם השלכות על התעסוקה בישראל. על פי הדוח שליש מהעובדים בישראל עובדים במקצועות בעלי רמת סיכון גבוה שלא להתקיים בעולם העתידי, ושליש ברמת סיכון בינוני. הדוח מסכים כי המדינה היא שחקן מרכזי בפיתוח ההון האנושי כך שיתאים לצרכי הכלכלה העתידית וזה דורש תיאום בין המערכות השונות, כולל מערכת החינוך, מערכות ההכשרה המקצועית וההשכלה הגבוהה, שוק העבודה והיכולת לפתח קריירה. בכדי להתאים את הכישורים לאתגרי המחר נדרשת רפורמה בהכשרה, כולל כישורי ליבה ומיומנויות ושימוש מוגבר בסביבות למידה דיגיטליות. כמו כן נדרשות מערכות איכותיות להכשרה אחרי תיכון, למידה לאורך החיים ומענה מהיר ויעיל לאוכלוסיות מודרות. ביסוד המצב המוצע נמצאים כישורי ליבה שעל גביהם נוספים לימודים מקצועיים ומתקדמים. המועצה מציעה להגביר את התיאום הכלל מערכתי בעולם העבודה כולל יצירת פורום לתיאום בין כלל הגופים המכשירים, סקירה רוחבית של מגמות בשוק העבודה והנגשת המידע באופן שמאפשר היערכות מוקדמת לזעזועים בענפי תעסוקה כולל הצורך בתכנון קריירה שניה ושלישית.

תכניות מעידן טרום פייסבוק

צודקת המועצה הלאומית, בבסיס היכולת לייצר מערכות תומכות עבור העובדים של המחר נמצא הצורך להכשיר אותם בלימודי ליבה. השאלה היא מהם לימודי ליבה? באתר משרד החינוך אפשר למצוא את תכנית לימודי הליבה לחינוך היסודי בישראל. התאריך: מרץ 2003. תנו לי להזכיר לכם. ב 2003 עוד לא היה Gmail, Facebook, Youtube, אמזון, אייפון, טבלט. ב 2003 עוד לא היו מצלמות על טלפונים, הנגן החדשני היה האייפוד והטכנולוגיה החדשנית לצפייה הייתה DVD. זה העולם לתוכו הגדיר משרד החינוך את לימודי הליבה התקפים עד היום. אולי הגיע הזמן לעשות שינוי?

בארה"ב מושק בימים אלה אתר שמעמיד לרשות הציבור את היכולת לראות את הקשר בין שכר הלימוד באוניברסיטאות השונות עם גובה ההכנסה בעשור שאחרי סיום הלימודים. בין השאר, מטרת הממשל בשחרור המידע לציבור הייתה לוודא שאוניברסיטאות אכן נדרשות לתת דין וחשבון גם על איכות הלימודים והעדכון שלהם ליכולת ההשתכרות של הבוגרים. ומהצד השני, דווקא מסלולי לימוד פחות יוקרתיים שמכינים את הבוגרים שלהם היטב למקצועות מבוקשים ובעלי שכר טוב בשוק העבודה. ויש מדינות אחרות שמבינות שממילא לא יצליחו במערכת ההשכלה הרגילה לעמוד בביקוש להכשרה. בהודו למשל יידרשו 1000 אוניברסיטאות ו 50,000 מכללות ללמד את כמו הסטודנטים המחכה להכשרה מקצועית. מדינות רבות בעולם עושות שימוש בשיעורי וידיאו ברמה גבוהה כאמצעי להנגיש הכשרה איכותי למי שרוצה ולא רק למי שיכול.

ויש גם יזמים שנכנסים לנושא. קחו לדוגמא את אלטסקול (Altschool), בית ספר שהוקם על ידי מקס ונטילה, יזם הייטק שחיפש עבור ילדיו בית ספר שייתן מענה לדרישות העולם שבו אנחנו חיים וששם דגש על יזמות וחשיבה יצירתית. הוא לא מצא כזה ואז הוא עשה מה שיזמים עושים, הוא הפך מיזם טכנולוגיה ליזם חינוך. הוא הקים בית ספר שתוכנית הלימודים שלו כוללת מטרות בארבעה תחומים עיקריים: איך חושבים – כולל תהליכים תפיסתיים, שיקול דעת, יצירתיות; איך מתקיימים (Being) – כולל מודעות עצמית, בטחון עצמי, צמיחה, סקרנות, אופי; איך מתקשרים – כולל אמפטיה, נקודות מבט שונות, יכולות תקשורת ושיתוף פעולה ובניית מערכות יחסים; ידע והתנסות – כולל שפות, היסטוריה, תרבות, מדיה, אזרחות, מתמטיקה, מדעים, סביבה, יזמות ובריאות. בטח שמתם לב שמתוך ארבעה תחומים, רק אחד הוא תחום ידע, השאר כוללים פיתוח יכולות לעולם העתידי.

ומה בישראל?

גם אצלנו יש דור שמאד היה רוצה לוודא את היכולת שלנו לעבוד בעולם העבודה המתחדש. שיחה מעניינת הייתה לי השבוע עם שגיא קינן, עו"ד צעיר שהתמחה בכנסת בלשכה המשפטית בוועדת החינוך ועוסק בשנים האחרונות בפעילות הנוגעת לצמצום פערים טכנולוגיים בישראל, כניסה לעולם התעסוקה של אוכלוסיות מגוונות ועוד. שגיא פנה אלי כדור צעיר שרוצה לעשות שינוי בנושא המקצועות המשתנים והנעלמים ורצה להתייעץ לגבי רעיונות להכשרה רחבה. לדבריו, בטווח הקצר לפחות בנושא של צמצום הפער הדיגיטלי, כבר היום יש עמותות גדולות ומשמעותיות שמעניקות הכשרות וכלים טכנולוגים לאוכלוסיות שנמצאות מחוץ למעגל העבודה. אבל זה לא מטפל במה שמוגדר כ"מקצועות נעלמים" או לפחות משתנים, אלו הפחות טכנולוגיים היום שיהיו טכנולוגיים בעתיד או שייעלמו, לפי המועצה הלאומית לכלכלה מדובר במקצועות: כמו מתווכים, זבנים, קופאים, מזכירות, מנהלי חשבונות  שצריך להתמקד בהם.

איך בכלל ניגשים למשימה כזאת. מצד אחד ברור שכל מקצוע ומקצוע זקוק להתייחסות פרטנית אבל ניתן להניח שיש רובד בסיסי, רחב, שצריך להקנות לרבים בכדי שיוכלו לעבוד לצד הטכנולוגיה במקצועות השונים. לא, לא כולם יכולים לעשות חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה. אבל אין סיבה שלא כולם ידעו לעשות שימוש בטכנולוגיה, לדעת לחפש מידע ולא רק לקבל אותו מן המוכן, לדעת לזהות שינויים בתחום המקצוע ולזהות איפה השינויים האלה פוגשים אותם, לטוב ולרע. בכדי לזהות את היכולות הנדרשות ולתרגם אותן להכשרה בבתי הספר או בהכשרות המקצועיות אפשר לעשות שימוש במתודולוגיות קיימות שמשמשות ארגונים בתהליכים ארוכי טווח.

זוכרים את ה Strategic Long Range Plans? לפני שנים לימדו אותנו שצריך לתכנן לטווח ארוך, שזה הבסיס לתוכנית עסקית נכונה. עם השנים, המורכבות והאצת השינויים בכל הממדים, למדנו לפתח תרחישים אפשריים ותכניות מגירה וראינו ארגונים רבים עוברים לתכניות קצרות טווח, תכנון טווח ארוך התקצר מ 10 שנים ל 5 ואפילו ל 3.  בשנים אלה ראינו גם את הפרט עובר מקריירה אחת יציבה וארוכת שנים, לשינויים במספר מקומות עבודה ואפילו במספר קריירות. כמות השינויים וחוסר הוודאות שמאפיינים את הסביבה רק עולה –  הן מבחינת הפרט והן מבחינת הארגון. ודווקא בגלל זה אנחנו ממשיכים לפתח כלים להסתכל קדימה, לזהות ולבחון את המגמות הרלוונטיות, ההזדמנויות הנובעות מהן, להעריך דרכי פעולה שונות ולהשקיע בהן ובכך לבנות את האסטרטגיה שתאפשר להגיע לשם מוכנים בכדי לקצור את הפירות. ישנן אסטרטגיות שונות לפיתוח תרחישים וזיהוי מגמות עתידיות. בתהליכים האלה אנחנו מזהים איך השינויים משפיעים עלינו – מה היה פעם בעיה ועומד להיפתר? ואילו בעיות חדשות נוצרות? או הזדמנויות? ומה עלינו לעשות היום על מנת להיות מוכנים מחר? אנו מזהים גם "קלפים פרועים" או "ברבורים שחורים" שהם שינויים שסבירותם נמוכה, אך עלולים להשפיע מאוד על חיינו אם יתרחשו. ארגונים יודעים שאי אפשר שלא לעשות ניתוח מגמות נרחב ולעדכן אותו מידי תקופה, מבחינתם זה עניין של לחיות או לחדול. אין סיבה שלא נוכל לקחת את אותן מתודולוגיות ובפורום של אנשי מקצוע, תעשיה, חינוך, ממשל, להוביל תהליך שבוחן איך העולם המשתנה מעלה את הצורך ביכולות שניתן להקנות לקבוצות רחבות של תלמידים ומקצועות בכדי לספק להם כלים להתמודד עם השינויים בעולם העבודה.

תהליך כזה יכול לזהות תחומי ליבה נדרשים כמו יכולות בסיסיות בעבודה עם מחשב, חיפוש מידע חסר וכו'. אבל סביר יותר שהשפעתו תהיה בזיהוי יכולות שאי אפשר יהיה "ללמד בכיתה" וידרשו שינוי ב"איך" של מערכות ההכשרה, כמו למידה תוך כדי עשייה והתנסות שדורשת שימוש במספר מקצועות בו זמנית, שאלת שאלות, יצירת חיבורים וזיהוי הזדמנויות לחדשנות; עבודה בצוותים או קבוצות שכוללת למידה סביב יצירת רשתות, תקשורת, קשרים, מערכות יחסים; ופיתוח יכולות אישיות כמו מודעות עצמית לחוזקים וחולשות, היכולת לקבל החלטות נכונות, בטחון עצמי, קשרים חברתיים, הושטת יד לקבל ולתת עזרה.  ומתוך כל אלה, ניתן יהיה לגבש תפיסה גם לתמיכה בעובדים במקצועות המשתנים, תמיכה שתהיה חייבת  לכלול לא רק למידה בכיתה אלא גם תפיסה של ליווי ותמיכה קבוצתיים ואישיים בתהליכי שינוי. כי אנחנו יודעים כבר שנים שלמידה מתקיימת רק 10% בכיתה, 20% מהאנשים שסביבנו ו 70% מביצוע משימות והתמודדות תוך כדי עבודה.

כבר ב 1921 אמר רודולף שטיינר, מייסד ההכשרה האנתרופוסופית, על תפקידו של החינוך, שמעבר לתפקידו להכשיר דורות להתמודד עם המציאות המעשית של החיים, עלינו לעזור להם לפתח יכולות שיאפשר להם להחליט בעצמם כיחידים וכדור שלם על אילו צורות חשיבה ומבנים חברתיים שווה לשמור. ובכל מקרה, לוודא שאנחנו לא רק מכשירים אותם להסתגל לסטטוס קוו…

לינק לטור בגלובס ב 16.12.2015