Home»ללא קטגוריה»כל הכותרות שכתבתי היום וגם כותרת אחת מ Harvard Business Review…

כל הכותרות שכתבתי היום וגם כותרת אחת מ Harvard Business Review…

0
Shares
Pinterest Google+

הפוסט הבא כבר היה כתוב. קראתי לו "להישיר מבט אל המציאות" וכתבתי על תפקיד המעסיק בהעסקת עובדים מבוגרים.

...

ואז קרה משהו שלא צפיתי בכלל. הפוסט הקודם – היפוך מגמה, דרושים עובדים בני 40+, הכותרת והקטע שאיתה הפכו ויראליים. בתוך יומיים קראו את הקטע מעל 450 אנשים והתגובות החלו זורמות, דרך הבלוג, דרך ה Linkedin, דרך קבוצות facebook. ואי אפשר היה להתעלם מהן.

בהתחלה שילבתי את השיח שנבע מהתגובות אל תוך הקטע שכבר כתבתי ורק שיניתי את הכותרת. קראתי לו "גבי צודק – מה עם המעסיקים?" כי גבי היה הראשון שחבר אלי לדיון אקטיבי באתר וצירף למעגלי ההשפעה המתרחבים שלנו את חבריו הפועלים כבר בתחום הזה בקבוצת facebook שגיליתי בזכות תגובתו:

קבוצת ארבעים ועובדים שמה לה לחזון :
• מדינת ישראל – מדינה ללא אפליה תעסוקתית לבני ארבעים פלוס.
• מדינה בה מקבלי החלטות מבינים שאי העסקת בני ארבעים פלוס גורמת נזק ישיר למדינה ולמעסיקים, בכך שידע, כישרון, וניסיון מושלכים לפח.
• מדינה בה החברה מאפשרת פרנסה בכבוד עד לגיל הפנסיה

גבי טען כלפי שהכותרת שבחרתי מטעה מאחר והפעילות אותה אנו רואים היא פעילות זעקה והגברת מודעות ולא היפוך מגמה. עוד נטען, חלק מהקבוצות שהזכרתי בפוסט פועלות כמיזמים עסקיים ולא כמיזמים חברתיים, מיזמים שעושים כביכול כסף על גבם של העובדים המתקשים לחזור למעגל העבודה.

ראשית, למען הסדר הטוב ולעניין חלק מהטענות שהועלו בחלק מהתגובות, אין לי קשר עסקי או אחר עם אף אחת מהקבוצות או המיזמים שהוזכרו. את השיח הזה התחלתי מתוך אמונה חזקה, שכולנו כאן מסכימים עליה, שצריך ואפשר לשנות את המציאות בעולם העבודה. מזה שנים רבות אני חוקרת ופעילה בעולם הזה ולמדתי שבאמצעות שיח רחב במעגלי השפעה שונים אפשר לפתח רעיונות, להניע תהליכים ולהביא לשינוי שיבוא לידי ביטוי במציאות.

בקבוצת ה facebook המאד פעילה שגבי הוא בין מוביליה ישנה הפניה ברורה לממשלה ולמעסיקים. אין כלל מחלוקת על כך שהם חייבים להיות חלק מהפתרון – מי שעוקב אחרי השיחה הזו רואה שמהיום הראשון דיברנו על כל המשתתפים במעגל העבודה. ואני, מזכירה לכם, הייתי בכלל כבר בפוסט על תפקידם של המעסיקים…

ובכל זאת, יש בינינו הבדל דק והוא גם בא לידי ביטוי בתגובה לכותרת – האם יש כאן שינוי מגמה שיבוא לידי ביטוי בתעסוקה או שכל מה שהעובדים יכולים לעשות זה להפעיל לחץ על המעסיקים והממשלה?

אז הבנתי שאני עוד ממש לא מוכנה לוותר על השיחה דווקא על הצד שלנו, הצד של העובד, והתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. בהתחלה קראתי לו "גבי צודק ואני מקווה עדיין לעודד אותו…" למה? כי בניגוד לטענה כאילו הכותרת על שינוי מגמה היתה כותרת יחצנית, אני רואה סימנים ברורים לכך שאנו במהלך של שינוי המגמה. ודווקא ההערה על המיזמים העסקיים עוזרת לי לחדד מדוע.

איפה שכבר יש מיזמים עסקיים, הרי ברור שיש אנשים שמאמינים שיש מודל כלכלי אחר מהמודל בו אנו חיים כיום. מודל שיאפשר לאנשים להמשיך בחיי עבודה פעילים ומכניסים באופן שונה אולי מאלו שנדמה לנו שעומדים בפנינו היום. זה שאנחנו לא רואים את הדרכים האפשריות האחרות לא אומר שהן אינן שם. אבל יותר ויותר אנשים היום מבינים שמשהו חייב להשתנות. שקריירה תהיה ארוכה יותר ממה שמוגדר היום גיל פרישה  ובכדי לאפשר זאת, אנחנו חייבים למצוא מודלים עסקיים ו- business case שיאפשרו win win לכל המערכת המשתתפת בעולם העבודה – לעובדים, למעסיקים ולמשק.

בתגובתו, אשר כתב את המילים המהדהדות אצל רבים – להיות עצמאיים? להיות יועצים? מה בדיוק אתם רוצים שנעשה וכמה כבר צריך??? אני לא יודעת את התשובה אבל בינינו, בין כל השיח הזה, אפשר יהיה לחשוף עוד דרכים מאלה שנדמה לנו שהן האפשרויות היחידות העומדות בפנינו היום.

תראו למשל את המאמר הזה ב Harvard Business Review על ה The rise of the Supertemp:

The surprise may be not that top talent is looking for “permanent temp work” but that anyone who has a choice would want a traditional job

Companies follow the talent. So as growing numbers of professionals decide that they prefer to work on a temporary basis, organizations are finding ways to work with them

זו דוגמא אחת למודל עסקי, לדרך אפשרית, מגמה עולמית שרלוונטית כמובן בתעשיות מתאימות. ומכאן האופטימיות שלי. הרבה אנשים משתתפים היום, במעגלים שונים, בשיח הזה. אם נשאיר את עצמנו פתוחים להקשיב גם לאפשרויות שאחדים אולי כבר רואים, יהיה לנו יותר סיכוי לעצב את העתיד בעצמנו. אנחנו הרי נחיה בו, לא?

תודה לכל מי ששוחח איתי היום ולכל הכותרות שייצרנו ביחד.

הפוסט על המעסיקים עדיין ממתין לתורו. חג שמח.